שבת בבוקר. התעוררנו בניחותא והתחלנו לצעוד ברחובות ויקטוריה היפה. העיר הוקמה ב 1843 כתחנת מסחר של חברת Hudson Bay שעסקה בסחר פרוות. בעת הבהלה לזהב, הפך המקום לתחנת הצטיידות במסעותיהם של הכורים וזכה לתנופה ולקראת סוף המאה ה 19 הפכה ויקטוריה לבירת מחוז קולומביה הבריטית. העיר קטנה יחסית (לעומת וונקובר, לדוגמא). היא בעלת אווירה מיוחדת, מקרינה פאר, רוגע ויופי בהשפעה בריטית בולטת. התלהבנו מהרחובות השקטים, ומהבתים, כל אחד מקסים באופן שונה.
בשיטוטינו ברחובות, הגענו ל Cook street Village - המקום עמוס בבתי קפה מיוחדים, בחרנו באחד מהם ונהננו מארוחת בוקר נהדרת.
המשכנו ליריד האמנים הסמוך ברח' Moss - הרחוב הארוך נסגר לתנועה לצורך היריד ואמני האיזור הקימו דוכנים להצגת אמנותם, הפעילו סדנאות ואספו תרומות לתמיכה באמנות. ההפנינג משך אליו הרבה מקומיים וגם קצת תיירים. היה שמח.
ובלי "קצת" אוכל אי אפשר... בחצר בית הספר היסודי של השכונה הוקם שוק איכרים ובו מגדלים מקומיים הציעו את מרכולתם ובני התפוצות השונות מכרו מאכלים אקזוטיים (חלקם מהמרחב הגאוגרפי המוכר לנו...). אנחנו עדיין מלאים מארוחת הבוקר ולכן ויתרנו, למרות שחלק מהדוכנים נראו מפתים למדי...
וגם ילדי השכונה גילו יזמות ופתחו דוכנים לממכר לימונדה ועוגיות :-)
למרבה הצער, בגלל שהיה יום סגריר, לא היה לכך ביקוש רב...
המשכנו לביקור בבית המושל של קולומביה הבריטית (Government Houseׂ). זהו מקום מגוריו הרישמי של המושל (בימים אלו - מושלת). הבניין המקורי נשרף בשנת 1903 והנוכחי נבנה על חורבותיו בשנת 1959. סיירנו בגנים המרשימים ובשחזור של כמה מהמבנים העתיקים בשטח האחוזה, שבהן מוצגים פריטים מההיסטוריה של המקום.
חזרנו לדירתנו בהליכה, הצטיידנו בבגדים חמים לטובת המשך היום (יותר נכון הערב) ונסענו לגני בוטצ'ארט, המרוחקים כחצי שעת נסיעה מהעיר.
גני בוטצ'ארט (Butchart Gardens) הם גנים בבעלות משפחה פרטית שהגברת ג'ני בוטצ'ראט, טיפחה כתחביב בתחילת המאה ה 20. הגברת המשועממת היתה נשואה לבעל מחצבה ומפעל בטון והחלה לשתול גנים סביב הבית על מנת למלא את זמנה. שמעם של הגנים היפים יצא למרחוק והתחילו להגיע מבקרים על מנת לצפות בהם. במקביל, היא המשיכה להרחיב את שטחם, כולל הפיכת המחצבה למה שידוע כיום בתור "הגנים השקועים". כיום כבר אין מפעל בטון, רק גנים יפהפיים - הגן היפני, האיטלקי וכו'. הגענו לשם סביב ארבע אחה"צ והקדשנו כשעתיים לסיור בגנים.
אכלנו נקניקיה בלחמניה ואח"כ הלכנו למדשאת הקונצרטים ונהננו מהופעת רוקנרול של להקה מקומית שביצעה שירים של הביטלס, אלביס, רוי אורביסון ועוד. הקהל הוא תמהיל של מעריצי אמני המקור שהזדקנו בחן (בני 70 בערך..) ומשפחות עם ילדים קטנים. אלו וגם אלו רוקדים על מרחבי הדשא וכולם מאושרים...
לאחר ההופעה, אכלנו במסעדה בשירות עצמי שמגישה אוכל סביר פלוס והשתרענו במדשאת הצפייה בזיקוקים, שהתמלאה במהירות.
הופעת הזיקוקים בגני בוצ'ארט מתקיימת מדי מוצאי שבת במהלך עונת הקיץ בלבד. ההופעה מתחילה ב 9:45 ונמשכת חצי שעה, אבל כשעתיים לפני תחילתה, מתחילה נהירה למקום, מניחים שמיכה או כסאות על הדשא על מנת לחזור אליהם לקראת תחילת ההופעה. אף אחד כמובן לא נוגע / מזיז / לוקח - כמו בארץ... :-) למקרה של גשם, מחלקים מטריות בהשאלה ומבקשים להחזיר בתום השימוש ובאורח פלא - הכל חוזר. המקומיים מגיעים עם ציוד שמתאים להשתקעות ממושכת - יריעות PVC, שמיכות, כסאות, סלי פיקניק מלאי כל טוב, יין/בירות והמגזימים - צידניות ענק. ההמתנה להופעה הופכת להיות חלק מההפנינג, מחכים שיחשיך ותוך כדי... אוכלים משהו.
ההופעה מתחילה בשעה היעודה והיא מרשימה מאד. כוללת גם "כתובות אש" משוכללות ומתניידות (לא דומה למה שאתם מכירים מתנועת הנוער...) וגם מופע זיקוקים שמיימי. יש סיפור ומוזיקה נלווית, אבל לא עקבנו אחרי הפרטים, פשוט התלהבנו מהזיקוקים.
לאחר ההופעה, חזרנו לגנים השקועים כדי לראות אותם מוארים בלילה והשתרכנו עם ההמונים בדרך החוצה.
יום ארוך וכייפי במיוחד הגיעו לסיומו.
שומעים שבארץ המצב רק מסלים. הפער בין החוויות שלנו והשלווה כאן לבין המציאות העגומה בישראל -בלתי נתפס ממש.
הלב כואב עם משפחות החיילים ומייחלים לרגיעה בהקדם...
ספי ודניאל
ויקטוריה, קנדה
המשכנו ליריד האמנים הסמוך ברח' Moss - הרחוב הארוך נסגר לתנועה לצורך היריד ואמני האיזור הקימו דוכנים להצגת אמנותם, הפעילו סדנאות ואספו תרומות לתמיכה באמנות. ההפנינג משך אליו הרבה מקומיים וגם קצת תיירים. היה שמח.
ובלי "קצת" אוכל אי אפשר... בחצר בית הספר היסודי של השכונה הוקם שוק איכרים ובו מגדלים מקומיים הציעו את מרכולתם ובני התפוצות השונות מכרו מאכלים אקזוטיים (חלקם מהמרחב הגאוגרפי המוכר לנו...). אנחנו עדיין מלאים מארוחת הבוקר ולכן ויתרנו, למרות שחלק מהדוכנים נראו מפתים למדי...
למרבה הצער, בגלל שהיה יום סגריר, לא היה לכך ביקוש רב...
חזרנו לדירתנו בהליכה, הצטיידנו בבגדים חמים לטובת המשך היום (יותר נכון הערב) ונסענו לגני בוטצ'ארט, המרוחקים כחצי שעת נסיעה מהעיר.
גני בוטצ'ארט (Butchart Gardens) הם גנים בבעלות משפחה פרטית שהגברת ג'ני בוטצ'ראט, טיפחה כתחביב בתחילת המאה ה 20. הגברת המשועממת היתה נשואה לבעל מחצבה ומפעל בטון והחלה לשתול גנים סביב הבית על מנת למלא את זמנה. שמעם של הגנים היפים יצא למרחוק והתחילו להגיע מבקרים על מנת לצפות בהם. במקביל, היא המשיכה להרחיב את שטחם, כולל הפיכת המחצבה למה שידוע כיום בתור "הגנים השקועים". כיום כבר אין מפעל בטון, רק גנים יפהפיים - הגן היפני, האיטלקי וכו'. הגענו לשם סביב ארבע אחה"צ והקדשנו כשעתיים לסיור בגנים.
הופעת הזיקוקים בגני בוצ'ארט מתקיימת מדי מוצאי שבת במהלך עונת הקיץ בלבד. ההופעה מתחילה ב 9:45 ונמשכת חצי שעה, אבל כשעתיים לפני תחילתה, מתחילה נהירה למקום, מניחים שמיכה או כסאות על הדשא על מנת לחזור אליהם לקראת תחילת ההופעה. אף אחד כמובן לא נוגע / מזיז / לוקח - כמו בארץ... :-) למקרה של גשם, מחלקים מטריות בהשאלה ומבקשים להחזיר בתום השימוש ובאורח פלא - הכל חוזר. המקומיים מגיעים עם ציוד שמתאים להשתקעות ממושכת - יריעות PVC, שמיכות, כסאות, סלי פיקניק מלאי כל טוב, יין/בירות והמגזימים - צידניות ענק. ההמתנה להופעה הופכת להיות חלק מההפנינג, מחכים שיחשיך ותוך כדי... אוכלים משהו.
ההופעה מתחילה בשעה היעודה והיא מרשימה מאד. כוללת גם "כתובות אש" משוכללות ומתניידות (לא דומה למה שאתם מכירים מתנועת הנוער...) וגם מופע זיקוקים שמיימי. יש סיפור ומוזיקה נלווית, אבל לא עקבנו אחרי הפרטים, פשוט התלהבנו מהזיקוקים.
לאחר ההופעה, חזרנו לגנים השקועים כדי לראות אותם מוארים בלילה והשתרכנו עם ההמונים בדרך החוצה.
יום ארוך וכייפי במיוחד הגיעו לסיומו.
שומעים שבארץ המצב רק מסלים. הפער בין החוויות שלנו והשלווה כאן לבין המציאות העגומה בישראל -בלתי נתפס ממש.
הלב כואב עם משפחות החיילים ומייחלים לרגיעה בהקדם...
ספי ודניאל
ויקטוריה, קנדה
קוראים ולא מפספסים אף יום בטיול, בתוך כל המהומה כאן זאת בהחלט אתנחתא נעימה ומרעננת, מפרגנים...נרשם ברובריקת משימות של "חייבים לבצע"
השבמחקהי ספי ידוע לך איך מגיעים במעבורת מונקובר לאי ויקטוריה והאם צריך להזמין מקום מראש?
השבמחקמאוד נהנית מתיאורי המסלול המפורטים שלך. מתכננת טיול דומה באוגוסט השנה
השבמחק