מבט אל השמיים האפורים מגלה לנו מה שכבר ידענו - העיר הזאת גשומה 90% מהשנה. היום צפוי גשם במרבית הזמן. הצטיידנו במעיל גשם ומטריה ופתחנו בצעידה נמרצת אל השוק - Pike Place Market.
מה שהתחיל כשוק איכרים, הפך לאטרקציה בולטת של העיר. השוק מקורה ובו דוכני פרחים, פירות וירקות, מעדניות ובעיקר - דוכנים לממכר דגים טריים ושאר פירות יום שהובאו ישירות ממפרץ אליוט ביי הסמוך. במטרה למשוך קונים וגם לעשות את העבודה יותר משעשעת, התפתחה כאן שיטה של זריקת הדגים מיד ליד בלהטוטנות, מה שנקרא - Pike Market Fish Throw. במהלך ביקורינו לא היו הרבה קונים, אלא בעיקר תיירים שצילמו את מוכרי הדגים, כך שלא זכינו לראות ממש דגים מתעופפים. אבל הסחורה בדוכנים בהחלט מרשימה, השוק שוקק ומגוון ובסה"כ חוויה נחמדה.
הגשם מתחזק אבל אנחנו לא נרתעים וממשיכים בצעידה רגלית אל עבר האקוואריום של סיאטל ששוכן על קו המים.
אנו רוכשים את כרטיס ה - City Pass שמקנה כניסה לחמשת האטרקציות הבולטות של העיר (האקוואריום נחשב לאחת מהן) ומעבר לחיסכון הכספי, הוא מקנה לנו אפשרות לעקוף את התורים העצומים שמשתרכים בכניסה ולהיכנס מייד פנימה.מתוך האקווריום נשקף מראה יפה של רציף הדייגים (Water front) עם הגלגל הענק שצופה אל המפרץ.
המקום עמוס במשפחות עם ילדים קטנים שמתלהבים מליטוף היצורים הימיים ודי מהר אנחנו מבינים שאינו מרשים אותנו. עורכים ביקור חפוז ולא נשארים ל"הופעות" (צוללן נכנס לבריכה ומאכיל את היצורים הימיים).
ממשיכים לצעוד ברגל, עד לכיכר פיוניר (Pioneer Square) - האיזור ההיסטורי של סיאטל ששופץ ושוחזר. אלו הם הרחובות הראשונים שמהם התחילה לצמוח העיר. היום יש בהם בוטיקים, גלריות, חנויות ספרים ובתי קפה קטנים. מקסים!
אנו נרשמים לסיור בסיאטל התת- קרקעית (The Underground Tour) שיוצא בשעה 13:00 ונמשך כשעה וחצי. סיור מרתק בהנחייה אינפורמטיבית ומצחיקה, שמתחיל בתיאור של החיים בראשית ימיה של סיאטל, לפני השריפה הגדולה, וממשיך בירידה אל הרחובות העתיקים שנשתמרו מאותה תקופה. כאשר שוקמה העיר, היא נבנתה מחדש מעל גובה פני הים, בעצם מעל חורבות הרובע שנשרף. כיום ניתן לרדת לרחובות המקוריים רק באמצעות הסיור המודרך. הסיור מרתק, משעשע ומאד מחכים. מומלץ בחום!
צועדים למוזיאון הבהלה לזהב של הקלונדייק (Klondike Gold Rush National Park). הכניסה חינם. מוזיאון לא גדול, שכולל מוצגים היסטוריים מהתקופה המדוברת ובכל חצי שעה עגולה מוקרן סרט.
הצעידה הממושכת מתחילה לתת בי את אותותיה ואני "מנקרת" במהלך הקרנת הסרט, למרות שהוא די מעניין. דניאל ממשיך להתעמק בסיור במוזיאון ואני ממתינה שיסיים.
השעה כבר 16:00 ואני מרגישה שכוחותיי אוזלים.
מחליטים לצעוד (!) חזרה אל הדירה. כאן המקום להזכיר שלדניאל יש נטיה לשפוט מרחקים באופן סלחני (זה לא הרבה...ממש כאן) ולהוביל אותנו למסעות הליכה שלא תמיד הכרחיים. לזכותו ייאמר שבכל פעם שאני מבקשת להאיט את קצב הצעידה, כי אנחנו לא במסע צבאי, הוא מתחשב בצעדי הצב שלי (או כפי שהוא קורא לזה: "הליכת קניונים"). עוד ייאמר לזכותו שהוא מצחיק אותי מאד תוך כדי הליכה, כך שאי אפשר באמת להתלונן כי כייף איתו :-). אז הולכים והולכים, ועוד קצת הולכים... ואחרי 45 דקות מגיעים סוף סוף. אני צונחת למיטה ומתעוררת רק אחרי שעתיים.
בערב בוחרים מסעדה מפונפנת מתוך המלצות "ספר המבקרים" שנמצא בדירה. השיקול המרכזי - מרחק בלוק אחד מהדירה. מגיעים למסעדה איטלקית, עיצוב תעשייתי, מטבח פתוח אל הסועדים, אוירה נהדרת. אנחנו נהנים מאד מארוחה מוקפדת ומשובחת וקצת פחות מהחשבון (135 דולר לזוג!). סעדנו לאור נרות בלבד והיה חשוך מדי, כך שאין תמונות של המנות עצמן :-(
לילה טוב
סיאטל, וושינגטון
מה שהתחיל כשוק איכרים, הפך לאטרקציה בולטת של העיר. השוק מקורה ובו דוכני פרחים, פירות וירקות, מעדניות ובעיקר - דוכנים לממכר דגים טריים ושאר פירות יום שהובאו ישירות ממפרץ אליוט ביי הסמוך. במטרה למשוך קונים וגם לעשות את העבודה יותר משעשעת, התפתחה כאן שיטה של זריקת הדגים מיד ליד בלהטוטנות, מה שנקרא - Pike Market Fish Throw. במהלך ביקורינו לא היו הרבה קונים, אלא בעיקר תיירים שצילמו את מוכרי הדגים, כך שלא זכינו לראות ממש דגים מתעופפים. אבל הסחורה בדוכנים בהחלט מרשימה, השוק שוקק ומגוון ובסה"כ חוויה נחמדה.
הגשם מתחזק אבל אנחנו לא נרתעים וממשיכים בצעידה רגלית אל עבר האקוואריום של סיאטל ששוכן על קו המים.
אנו רוכשים את כרטיס ה - City Pass שמקנה כניסה לחמשת האטרקציות הבולטות של העיר (האקוואריום נחשב לאחת מהן) ומעבר לחיסכון הכספי, הוא מקנה לנו אפשרות לעקוף את התורים העצומים שמשתרכים בכניסה ולהיכנס מייד פנימה.מתוך האקווריום נשקף מראה יפה של רציף הדייגים (Water front) עם הגלגל הענק שצופה אל המפרץ.
המקום עמוס במשפחות עם ילדים קטנים שמתלהבים מליטוף היצורים הימיים ודי מהר אנחנו מבינים שאינו מרשים אותנו. עורכים ביקור חפוז ולא נשארים ל"הופעות" (צוללן נכנס לבריכה ומאכיל את היצורים הימיים).
ממשיכים לצעוד ברגל, עד לכיכר פיוניר (Pioneer Square) - האיזור ההיסטורי של סיאטל ששופץ ושוחזר. אלו הם הרחובות הראשונים שמהם התחילה לצמוח העיר. היום יש בהם בוטיקים, גלריות, חנויות ספרים ובתי קפה קטנים. מקסים!
צועדים למוזיאון הבהלה לזהב של הקלונדייק (Klondike Gold Rush National Park). הכניסה חינם. מוזיאון לא גדול, שכולל מוצגים היסטוריים מהתקופה המדוברת ובכל חצי שעה עגולה מוקרן סרט.
הצעידה הממושכת מתחילה לתת בי את אותותיה ואני "מנקרת" במהלך הקרנת הסרט, למרות שהוא די מעניין. דניאל ממשיך להתעמק בסיור במוזיאון ואני ממתינה שיסיים.
השעה כבר 16:00 ואני מרגישה שכוחותיי אוזלים.
מחליטים לצעוד (!) חזרה אל הדירה. כאן המקום להזכיר שלדניאל יש נטיה לשפוט מרחקים באופן סלחני (זה לא הרבה...ממש כאן) ולהוביל אותנו למסעות הליכה שלא תמיד הכרחיים. לזכותו ייאמר שבכל פעם שאני מבקשת להאיט את קצב הצעידה, כי אנחנו לא במסע צבאי, הוא מתחשב בצעדי הצב שלי (או כפי שהוא קורא לזה: "הליכת קניונים"). עוד ייאמר לזכותו שהוא מצחיק אותי מאד תוך כדי הליכה, כך שאי אפשר באמת להתלונן כי כייף איתו :-). אז הולכים והולכים, ועוד קצת הולכים... ואחרי 45 דקות מגיעים סוף סוף. אני צונחת למיטה ומתעוררת רק אחרי שעתיים.
בערב בוחרים מסעדה מפונפנת מתוך המלצות "ספר המבקרים" שנמצא בדירה. השיקול המרכזי - מרחק בלוק אחד מהדירה. מגיעים למסעדה איטלקית, עיצוב תעשייתי, מטבח פתוח אל הסועדים, אוירה נהדרת. אנחנו נהנים מאד מארוחה מוקפדת ומשובחת וקצת פחות מהחשבון (135 דולר לזוג!). סעדנו לאור נרות בלבד והיה חשוך מדי, כך שאין תמונות של המנות עצמן :-(
לילה טוב
סיאטל, וושינגטון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה