צעידה קצרה (8 דקות) מביאה אותנו אל ה"סיאטל סנטר" (Seattle Center). זהו מתחם מטופח שהוקם בשנת 1962 לקראת היריד העולמי שהתקיים בסיאטל באותה שנה תחת הכותרת "מדע וחלל במאה ה- 21". המתחם משמש משכן למספר מבני תרבות ומוזיאונים, אולם הוקי, גנים, מזרקות, מסעדות ועוד. המרכז ממוקם צפונית לדאוןטאון של סיאטל ומחובר אליה במונורייל, שאף הוא נבנה במיוחד לקראת היריד.
גולת הכותרת של הסיאטל סנטר היא "מחט החלל" - Space Needle, מגדל שמתנשא לגובה של 200 מ', שהוקם בשנת 1962 עבור אותו יריד, מתוך מחשבה שיפורק בתומו, אך בשל הפופולאריות הוחלט להשאירו על כנו והוא הפך לסימלה של העיר. מחט החלל משמשת תפאורה מוכרת בסדרות טלביזיה שמתרחשות כביכול בסיאטל, דוגמת פרייז'ר והאנטומיה של גריי.
נסיעה בת 41 שניות במעלית חצי שקופה מביאה אותנו אל המצפה העגול שבקצהו, ממנו נשקף נוף נפלא. בתוך המצפה מידע רב על המבנה והסביבה וטלסקופים לשימוש חינמי. היום בהיר ואפילו שמשי, כך שאנחנו נהנים מתצפית של 360 מעלות על כל העיר. מבחינים גם לו בשתי ספינות קרוזים שעוגנות ברציף ממנו נצא מחר לקרוז, תוהים אולי אחת מהן היא הספינה "שלנו"?
למרגלות המגדל, גלריה וגנים שבהם מוצגים יצירותיו של דייל צ'יהולי, אמן הזכוכית שנולד בסיאטל וזכה לפרסום עולמי. לפני שנים רבות, ביקרנו בתערוכה שהציג במגדל דוד בירושלים וזכור לנו שהתלהבנו מאד. בהתאם, היו לנו ציפיות גבוהות מהתערוכה מקומית. היצירות אכן מלהיבות, אך הגלריה קטנה יחסית ולא בטוח ששווה את מחיר הכניסה הגבוה (שילמנו 17 דולר למבוגר, לאחר הנחה של מחזיקי סיטי-פאס). סיירנו בגלריה ובגנים, והקשבנו לשיחה אודות האמן ויצירתו מאת אחת המדריכות בגלריה.
התחנה הבאה שלנו היא מוזיאון המדע (Pacific Science Center). האמת היא שלא תכננו לבקר בו, אבל הוא נכלל בסיטי פאס שרכשנו ונמצא במתחם הסיאטל סנטר, אז חשבנו לעצמנו שנעשה סיבוב קצר ונראה אם יש משהו מעניין. ובכן... המוזיאון עצמו מתאים לילדים קטנים (עד גיל 10), אבל מסתבר שכרטיס הסיטי פאס מקנה כניסה חינם לאחד מסרטי ה IMAX שמוצגים במוזיאון. בחרנו בסרט בן 45 דקות אודות הפלישה לנורמדי (The D-Day) ונהננו מאחד מסרטי התלת מימד הטובים שראינו, הן מבחינת הטכנולוגיה והן מבחינת התוכן עצמו.
בדרך אל המוזיאון הבא, אנחנו מטיילים להנאתינו בגנים שבמתחם. בכיכר המזרקה, ילדי העיר נהנים מהחום והשמש (22 מעלות - הכל יחסי) ורוחצים במימי המזרקה שמרקדים בהתאם למוזיקה הבוקעת ממנה.
כדי להרגיע את המודאגים, שלט בצד מודיע שהמים במזרקה ממוחזרים ואינם מבוזבזים חס וחלילה. כל האיזור (כולל בקנדה) באטרף בנושא המיחזור. אין שקיות ניילון בכלל, את הזבל חייבים להפריד ל 9 קבוצות שונות ומאד מאד ספציפיות. דניאל מתבדח על כל ניידת משטרה שעוברת ש"הנה, תפסו אותי, לא הפרדתי את הזבל לפי הדרישות, שמתי מכסה בקוטר 5 ס"מ בפח שמיועד למכסים בקוטר עד 3 ס"מ". צחוק בצד, הם לגמרי בקטע אחר בכל נושא השמירה על איכות הסביבה. טוב, מה הפלא, אין להם דאגות אחרות, אז הם מתעלים את האנרגיות שלהם לדאגה לסביבה. הלוואי עלינו...
המוזיאון הבא בו ביקרנו היה המלהיב והמעניין מכולם - מוזיאון לתולדות מוזיקת הרוק והמדע הבדיוני, שנקרא בקיצור EMP - Experience Music Project. המבנה החיצוני אמור לסמל גיטרה שבורה והוא בנוי מארבעה חלקים בעלי צורה לא מוגדרת. הרכבת העילית (מונורייל) עוברת בחלל בין חלקי המבנה. בקומת הכניסה פסל עצום שמורכב מ 600 כלי נגינה שונים. המוזיאון כולל 3 קומות של תערוכות בנושאי התפתחותה של מוזיקת הרוק בארה"ב, עם דגש על אמנים שמקורם בסיאטל. המוצגים בתערוכות השונות כוללים פרטי לבוש, פוסטרים, תמונות והרבה מאד קטעי וידאו ומוזיקה, ראיונות מצולמים עם אמנים, במאים ומפיקים ועוד. שתי תערוכות מעניינות במיוחד הן זו המוקדשת להתפתחותה של מוזיקת הגראנז' בשנות ה 90', בשורה שיצאה מסיאטל לעולם (Alice in chains, Soundgarden, וכמובן Nirvana - קורט קוביין זוכה כאן למעמד של אל ממש) ותערוכה שסוקרת את ימיו הראשונים של ג'ימי הנדריקס, גם הוא יליד סיאטל, בסיבוב הופעות בלונדון. כמו כן, יש תערוכות שמוקדשות לסרטי מדע בדיוני, פנטזיה ואימה. אנחנו מבלים כאן שעות רבות ויוצאים בתחושה שיכולנו להמשיך עוד כמה שעות.
מקנחים את הביקור בסיאטל סנטר בתירס חם, שכאן נוהגים לבזוק עליו כל מיני תוספות (אנחנו בוחרים בשביבי פרמז'ן)
ועולים על המונורייל שלוקח אותנו למרכז העיר ובאופן ספציפי למרכז הקניות Westlake Center. מדובר במרכז קניות יוקרתי במיוחד (טיפני'ס וכו'), פחות מעניין אותנו, עושים סיבוב מהיר וחוזרים בצעידה אל דירתנו. בדרך, אנחנו נקלעים להפגנה קולנית של שכננו הפלשתינאים שקוראים בקול "Free Palestine" ונושאים כרזות עם תמונות של ילדים פצועים ותיאור גרפי של כל העוולות שישראל מעוללת להם. אנחנו מפלסים בזריזות את דרכנו בין המפגינים ופתאום מרגישים בבת אחת את המציאות המדכאת, שממנה הצלחנו להתחמק במהלך החודש האחרון. דרך אגב, היה מטריד מאד לראות שמקומיים רבים הפגינו עם הפלשתינים. מה שמאזן מעט את התחושה הלא נעימה היא העובדה שלפני כמה ימים סוקרה הפגנת תמיכה בישראל, באותו מקום פחות או יותר... חופש הדיבור מעל לכל.
לארוחת ערב אנחנו בוחרים בפאב הספורט המקומי בשכונה המדליקה שבה אנו מתגוררים (Belltown) וצופים במהלכה בקרבות אגרוף ומשחק בייסבול עם מושג קלוש ביותר לגבי המתרחש בהם, אבל לפחות הבנו מי ניצח בסוף...
בשעת השקיעה, אנו עולים לגג הבניין שלנו (קומת ה - Rooftop), שבה מתחם התרגעות לטובת דיירי הבניין. ריהוט גן נינוח, כסאות שיזוף, ערסל, מתקני ברביקיו ועמדת "בר רטוב" עומדים לרשות המעוניינים בכך. קבוצות של חבר'ה יושבים על בקבוק יין (עטופים בשמיכות כי אמנם קיץ אבל קר על הגג...), ריח הסטייקים נישא באוויר וגם להולכים על ארבע יש חצר כלבים מגודר, עם דשא מלאכותי ואפילו דימוי של פארק עם מקומות שמתאימים ל"ריקון"...
דקות ספורות מספיקות לנו כדי להבין שעברנו את הגיל הממוצע ....
חוזרים לדירה כדי לארגן את המטען הרב שצברנו (6 מזוודות + 2 טרולים).
מחר יוצאים לקרוז לאלסקה!!!
תשמרו על קשר,
ספי ודניאל
סיאטל, וושינגטון
גולת הכותרת של הסיאטל סנטר היא "מחט החלל" - Space Needle, מגדל שמתנשא לגובה של 200 מ', שהוקם בשנת 1962 עבור אותו יריד, מתוך מחשבה שיפורק בתומו, אך בשל הפופולאריות הוחלט להשאירו על כנו והוא הפך לסימלה של העיר. מחט החלל משמשת תפאורה מוכרת בסדרות טלביזיה שמתרחשות כביכול בסיאטל, דוגמת פרייז'ר והאנטומיה של גריי.
למרגלות המגדל, גלריה וגנים שבהם מוצגים יצירותיו של דייל צ'יהולי, אמן הזכוכית שנולד בסיאטל וזכה לפרסום עולמי. לפני שנים רבות, ביקרנו בתערוכה שהציג במגדל דוד בירושלים וזכור לנו שהתלהבנו מאד. בהתאם, היו לנו ציפיות גבוהות מהתערוכה מקומית. היצירות אכן מלהיבות, אך הגלריה קטנה יחסית ולא בטוח ששווה את מחיר הכניסה הגבוה (שילמנו 17 דולר למבוגר, לאחר הנחה של מחזיקי סיטי-פאס). סיירנו בגלריה ובגנים, והקשבנו לשיחה אודות האמן ויצירתו מאת אחת המדריכות בגלריה.
התחנה הבאה שלנו היא מוזיאון המדע (Pacific Science Center). האמת היא שלא תכננו לבקר בו, אבל הוא נכלל בסיטי פאס שרכשנו ונמצא במתחם הסיאטל סנטר, אז חשבנו לעצמנו שנעשה סיבוב קצר ונראה אם יש משהו מעניין. ובכן... המוזיאון עצמו מתאים לילדים קטנים (עד גיל 10), אבל מסתבר שכרטיס הסיטי פאס מקנה כניסה חינם לאחד מסרטי ה IMAX שמוצגים במוזיאון. בחרנו בסרט בן 45 דקות אודות הפלישה לנורמדי (The D-Day) ונהננו מאחד מסרטי התלת מימד הטובים שראינו, הן מבחינת הטכנולוגיה והן מבחינת התוכן עצמו.
בדרך אל המוזיאון הבא, אנחנו מטיילים להנאתינו בגנים שבמתחם. בכיכר המזרקה, ילדי העיר נהנים מהחום והשמש (22 מעלות - הכל יחסי) ורוחצים במימי המזרקה שמרקדים בהתאם למוזיקה הבוקעת ממנה.
המוזיאון הבא בו ביקרנו היה המלהיב והמעניין מכולם - מוזיאון לתולדות מוזיקת הרוק והמדע הבדיוני, שנקרא בקיצור EMP - Experience Music Project. המבנה החיצוני אמור לסמל גיטרה שבורה והוא בנוי מארבעה חלקים בעלי צורה לא מוגדרת. הרכבת העילית (מונורייל) עוברת בחלל בין חלקי המבנה. בקומת הכניסה פסל עצום שמורכב מ 600 כלי נגינה שונים. המוזיאון כולל 3 קומות של תערוכות בנושאי התפתחותה של מוזיקת הרוק בארה"ב, עם דגש על אמנים שמקורם בסיאטל. המוצגים בתערוכות השונות כוללים פרטי לבוש, פוסטרים, תמונות והרבה מאד קטעי וידאו ומוזיקה, ראיונות מצולמים עם אמנים, במאים ומפיקים ועוד. שתי תערוכות מעניינות במיוחד הן זו המוקדשת להתפתחותה של מוזיקת הגראנז' בשנות ה 90', בשורה שיצאה מסיאטל לעולם (Alice in chains, Soundgarden, וכמובן Nirvana - קורט קוביין זוכה כאן למעמד של אל ממש) ותערוכה שסוקרת את ימיו הראשונים של ג'ימי הנדריקס, גם הוא יליד סיאטל, בסיבוב הופעות בלונדון. כמו כן, יש תערוכות שמוקדשות לסרטי מדע בדיוני, פנטזיה ואימה. אנחנו מבלים כאן שעות רבות ויוצאים בתחושה שיכולנו להמשיך עוד כמה שעות.
ועולים על המונורייל שלוקח אותנו למרכז העיר ובאופן ספציפי למרכז הקניות Westlake Center. מדובר במרכז קניות יוקרתי במיוחד (טיפני'ס וכו'), פחות מעניין אותנו, עושים סיבוב מהיר וחוזרים בצעידה אל דירתנו. בדרך, אנחנו נקלעים להפגנה קולנית של שכננו הפלשתינאים שקוראים בקול "Free Palestine" ונושאים כרזות עם תמונות של ילדים פצועים ותיאור גרפי של כל העוולות שישראל מעוללת להם. אנחנו מפלסים בזריזות את דרכנו בין המפגינים ופתאום מרגישים בבת אחת את המציאות המדכאת, שממנה הצלחנו להתחמק במהלך החודש האחרון. דרך אגב, היה מטריד מאד לראות שמקומיים רבים הפגינו עם הפלשתינים. מה שמאזן מעט את התחושה הלא נעימה היא העובדה שלפני כמה ימים סוקרה הפגנת תמיכה בישראל, באותו מקום פחות או יותר... חופש הדיבור מעל לכל.
לארוחת ערב אנחנו בוחרים בפאב הספורט המקומי בשכונה המדליקה שבה אנו מתגוררים (Belltown) וצופים במהלכה בקרבות אגרוף ומשחק בייסבול עם מושג קלוש ביותר לגבי המתרחש בהם, אבל לפחות הבנו מי ניצח בסוף...
חוזרים לדירה כדי לארגן את המטען הרב שצברנו (6 מזוודות + 2 טרולים).
מחר יוצאים לקרוז לאלסקה!!!
תשמרו על קשר,
ספי ודניאל
סיאטל, וושינגטון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה