פותחים את הבוקר בכריך ושתיה ב Subway.
היעד הראשון היום הוא קניון לין (Lynn Canyon), בצפון וונקובר, לא רחוק מהמלון בו אנו לנים. מוגדר כפארק עירוני, אך המקום דומה ליער גשם עם עצים גבוהים וסבוכים, צמחייה אופיינית לאיזור החוף בצפון מערב אמריקה. הכניסה אליו חינמית וכתוצאה מכך הוא עמוס בקבוצות של קייטנים בכל הגילאים, החל מקטנטנים בני 4-5 ועד בני נוער לרוב.
הכניסה לפארק היא באמצעות גשר תלוי (Suspension bridge) שמתנדנד בגובה 50 מ' מעל ערוץ הנהר השוצף. איזה פ - ח - ד !!!
גייסתי את כל תעצומות הנפש, לא הסתכלתי למטה וניסיתי להדחיק את פחד הגבהים שלי. התחלנו לצעוד בזהירות ואז הגיעה מאחורינו חבורת קייטנים שנדנדה את כל הגשר בכייף שלהם.... חישוב מהיר בראש מסתכם במסקנה שעדיף להתקדם מאשר לחזור חזרה.
ו...צלחתי את הגשר !
אחרי הגשר יש מספר שבילי הליכה לאורך הנהר. בשלב זה, עוד חשבתי שלא אצטרך לחזור באותה דרך ונחזור דרך גשר "רגיל". תוך כדי צעידה ביער, בשביל המוליך אל בריכת 30 פיט, דניאל מבשר לי שאין דרך אחרת וחייבים לחזור דרך הגשר התלוי... איבדתי את מעט שמחת החיים שעוד הייתה לי וכל מה שיכולתי לחשוב עליו מאותו רגע ואילך הוא - איך אני מגייסת כוחות לחצות שוב את גשר האימה...
שביל ההליכה עולה מעלה ומטה בגרמי מדרגות בנויים מעץ, בתוך יער צפוף וירוק. מגיעים לבריכת 30 פיט ומגלים שהנתון מתייחס לרוחב ולא לגובה. למרות האזהרות בכל רחבי הפארק, בני הנוער המקומיים קופצים מהסלעים שמסביב אל המים. מטורפים לגמרי...
את יתרת היום הקדשנו להר גראוס (Grouse Mountain) שנמצא לא רחוק משם. הר גראוס מתנשא לגובה של 1200 מ' וממנו נשקף נוף נפלא של כל וונקובר, האוקייאנוס והאיים. האתר פעיל כל השנה - בחורף הוא משמש כאתר סקי ובקיץ כמרכז נופש, שופע אטרקציות.
אל מרומי ההר מגיעים ברכבל sky-ride, נסיעה שנמשכת ארבע דקות, בקרונית שנושאת עד 100 אנשים.
הרכבל מגיע עד למבנה מרכזי במעלה ההר, ממנו יוצאים שבילי טיול לפסגת ההר. במבנה ממוקם "theater in the sky" ובו מוקרנים סרטי טבע מעניינים וכן, מסעדות וחנויות המזכרות המתבקשות.
באיזור המקיף את המבנה המרכזי מתקיימים מספר מופעים, מהם בחרנו לצפות ב Lumberjack show: מופע תחרותי של חטיבת עצים בו שתי קבוצות מתמודדות בינהן בתרגילים שונים של חיתוך וניסור עצים, טיפוס על עצים לגובה רב - משעשע מאד
כמו כן, ביקרנו את coola & grinder , שני דובי גריזלי שהובאו לפסגת ההר כגורים בשנת חייהם הראשונה, במסגרת פרוייקט להצלת דובים יתומים והם גדלים כבר 13 שנים באיזור טבעי מגודר (bear habitat). שמענו הסברים על אורח חייהם מהריינג'ר, אבל הדובים עצמם התחבאו בין העצים והיה קשה לראותם. השלמנו את החסר באמצעות צפיה בסרט שהפיק הנשיונל ג'אוגרפיק אודות נסיבות הבאתם להר גראוס ואופן גידולם לאורך השנים - מרתק.
לנקודה הגבוהה ביותר בהר (כמאה מטרים מעל המבנה המרכזי) מגיעים ברכבל כסאות ממנו נשקף נוף פנורמי נהדר. הנסיעה ברכבל הכסאות איטית ומהנה. הנוסעים בכיוון הנגדי מנופפים לשלום ומחייכים זה לזה. האוזן שלנו קולטת הרבה עברית מסביב. כאשר אנחנו עולים, יורדים בספסל שבא מולנו ארבעה ישראלים שמפטפטים בעליזות. כשהם מתקרבים, אחד מהם מנפנף בידו לשלום וקורא אלינו "Hello!", אני עונה לו בעברית: "זה יותר טוב מקסאמים, נכון?", את סנטרו השמוט היה צריך לגרד מתחתית ההר....
הנוף למעלה עוצר נשימה.
בפסגה אפשר להצטרף למגוון פעילויות, כגון: החלקה באומגה מעל פסגות העצים (zip-lining), דאייה במצנח רחיפה (Paragliding), סיורים בהליקופטר ועוד. אנחנו צופים מרותקים בכל אותם אמיצים שמנסים בדרכים שונות לקצר את חייהם....
בסה"כ בילינו כארבע וחצי שעות על פסגת ההר. נהננו מאד אבל היה לנו חם. הרשומות שלהם מראות שטמרפטורת המקסימום נרשמה בשנת 1941 והיא הייתה 27.7 מעלות. זה לא נשמע לכם הרבה, אה? היום נמדדו שם 27 מעלות וזה הרגיש חם מאד!
בשעה חמש אחה"צ ירדנו מההר, נזכרנו שרק שתינו ושתינו ובעצם עוד לא ממש אכלנו היום. מייד תיקנו את המעוות בסניף המקומי של רשת הבורגרים Five Guys (ותודה לעומרי פרי שהכיר לנו את הרשת המעולה הזו!) - היה מצויין!
היום סיימנו את המחצית הראשונה של הטיול (20 מתוך 40 ימים).
מעריכים את מי ששרד עד כאן ומזמינים אתכם ללוות אותנו במחצית השניה... מחר עוברים לאי וונקובר לחמשת הימים האחרונים בקנדה.
לילה טוב בינתיים,
וונקובר, קנדה.
היעד הראשון היום הוא קניון לין (Lynn Canyon), בצפון וונקובר, לא רחוק מהמלון בו אנו לנים. מוגדר כפארק עירוני, אך המקום דומה ליער גשם עם עצים גבוהים וסבוכים, צמחייה אופיינית לאיזור החוף בצפון מערב אמריקה. הכניסה אליו חינמית וכתוצאה מכך הוא עמוס בקבוצות של קייטנים בכל הגילאים, החל מקטנטנים בני 4-5 ועד בני נוער לרוב.
הכניסה לפארק היא באמצעות גשר תלוי (Suspension bridge) שמתנדנד בגובה 50 מ' מעל ערוץ הנהר השוצף. איזה פ - ח - ד !!!
גייסתי את כל תעצומות הנפש, לא הסתכלתי למטה וניסיתי להדחיק את פחד הגבהים שלי. התחלנו לצעוד בזהירות ואז הגיעה מאחורינו חבורת קייטנים שנדנדה את כל הגשר בכייף שלהם.... חישוב מהיר בראש מסתכם במסקנה שעדיף להתקדם מאשר לחזור חזרה.
ו...צלחתי את הגשר !
אחרי הגשר יש מספר שבילי הליכה לאורך הנהר. בשלב זה, עוד חשבתי שלא אצטרך לחזור באותה דרך ונחזור דרך גשר "רגיל". תוך כדי צעידה ביער, בשביל המוליך אל בריכת 30 פיט, דניאל מבשר לי שאין דרך אחרת וחייבים לחזור דרך הגשר התלוי... איבדתי את מעט שמחת החיים שעוד הייתה לי וכל מה שיכולתי לחשוב עליו מאותו רגע ואילך הוא - איך אני מגייסת כוחות לחצות שוב את גשר האימה...
שביל ההליכה עולה מעלה ומטה בגרמי מדרגות בנויים מעץ, בתוך יער צפוף וירוק. מגיעים לבריכת 30 פיט ומגלים שהנתון מתייחס לרוחב ולא לגובה. למרות האזהרות בכל רחבי הפארק, בני הנוער המקומיים קופצים מהסלעים שמסביב אל המים. מטורפים לגמרי...
את יתרת היום הקדשנו להר גראוס (Grouse Mountain) שנמצא לא רחוק משם. הר גראוס מתנשא לגובה של 1200 מ' וממנו נשקף נוף נפלא של כל וונקובר, האוקייאנוס והאיים. האתר פעיל כל השנה - בחורף הוא משמש כאתר סקי ובקיץ כמרכז נופש, שופע אטרקציות.
אל מרומי ההר מגיעים ברכבל sky-ride, נסיעה שנמשכת ארבע דקות, בקרונית שנושאת עד 100 אנשים.
באיזור המקיף את המבנה המרכזי מתקיימים מספר מופעים, מהם בחרנו לצפות ב Lumberjack show: מופע תחרותי של חטיבת עצים בו שתי קבוצות מתמודדות בינהן בתרגילים שונים של חיתוך וניסור עצים, טיפוס על עצים לגובה רב - משעשע מאד
כמו כן, ביקרנו את coola & grinder , שני דובי גריזלי שהובאו לפסגת ההר כגורים בשנת חייהם הראשונה, במסגרת פרוייקט להצלת דובים יתומים והם גדלים כבר 13 שנים באיזור טבעי מגודר (bear habitat). שמענו הסברים על אורח חייהם מהריינג'ר, אבל הדובים עצמם התחבאו בין העצים והיה קשה לראותם. השלמנו את החסר באמצעות צפיה בסרט שהפיק הנשיונל ג'אוגרפיק אודות נסיבות הבאתם להר גראוס ואופן גידולם לאורך השנים - מרתק.
לנקודה הגבוהה ביותר בהר (כמאה מטרים מעל המבנה המרכזי) מגיעים ברכבל כסאות ממנו נשקף נוף פנורמי נהדר. הנסיעה ברכבל הכסאות איטית ומהנה. הנוסעים בכיוון הנגדי מנופפים לשלום ומחייכים זה לזה. האוזן שלנו קולטת הרבה עברית מסביב. כאשר אנחנו עולים, יורדים בספסל שבא מולנו ארבעה ישראלים שמפטפטים בעליזות. כשהם מתקרבים, אחד מהם מנפנף בידו לשלום וקורא אלינו "Hello!", אני עונה לו בעברית: "זה יותר טוב מקסאמים, נכון?", את סנטרו השמוט היה צריך לגרד מתחתית ההר....
הנוף למעלה עוצר נשימה.
בפסגה אפשר להצטרף למגוון פעילויות, כגון: החלקה באומגה מעל פסגות העצים (zip-lining), דאייה במצנח רחיפה (Paragliding), סיורים בהליקופטר ועוד. אנחנו צופים מרותקים בכל אותם אמיצים שמנסים בדרכים שונות לקצר את חייהם....
בסה"כ בילינו כארבע וחצי שעות על פסגת ההר. נהננו מאד אבל היה לנו חם. הרשומות שלהם מראות שטמרפטורת המקסימום נרשמה בשנת 1941 והיא הייתה 27.7 מעלות. זה לא נשמע לכם הרבה, אה? היום נמדדו שם 27 מעלות וזה הרגיש חם מאד!
בשעה חמש אחה"צ ירדנו מההר, נזכרנו שרק שתינו ושתינו ובעצם עוד לא ממש אכלנו היום. מייד תיקנו את המעוות בסניף המקומי של רשת הבורגרים Five Guys (ותודה לעומרי פרי שהכיר לנו את הרשת המעולה הזו!) - היה מצויין!
היום סיימנו את המחצית הראשונה של הטיול (20 מתוך 40 ימים).
מעריכים את מי ששרד עד כאן ומזמינים אתכם ללוות אותנו במחצית השניה... מחר עוברים לאי וונקובר לחמשת הימים האחרונים בקנדה.
לילה טוב בינתיים,
וונקובר, קנדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה