השכמנו קום על מנת להספיק למעבורת שיוצאת ב 8:30 בבוקר מ Horseshoe Bay בוונקובר לנמל Nanaimo באי וונקובר. אמנם הזמנו מקום מראש, אך למי שלא מתייצב במקום עד חצי שעה לפני ההפלגה, לא שומרים את מקומו. לא רצינו להמתין למעבורת הבאה שיוצאת מספר שעות לאחר מכן (וגם אין הבטחה שיהיה לנו מקום עליה). כדי להימנע מהפקקים על ה Highway החלטנו לנסוע בדרך צדדית ובניגוד לעצת ה GPS... מרפי הצטרף אלינו לנסיעה...התברברנו בדרך עד שבסוף, 40 דקות לפני זמן ההפלגה המוזמן, כשעצבינו כבר מרוטים, החלטנו להישמע להוראות ה GPS שהביא אותנו דקות ספורות לפני סגירת הצ'ק-אין אל היעד המיוחל...עלינו עם הרכב על המעבורת הענקית, נשמנו לרווחה והתרווחנו בסיפון המסעדה לארוחת בוקר אל מול המים.
ההפלגה ארכה שעה וארבעים דקות. יורדים מהמעבורת אל ננאימו, עיירת נמל שוקקת בתי אוכל ומסחר. לא משתהים שם ומייד יוצאים לדרך שחוצה את האי וונקובר לרוחבו, במטרה להגיע לשמורת הפאסיפיק רים במערב האי (הקצה המערבי ביותר של קנדה). הדרך יפה מאד ובחלקה הראשון (עד פורט אלברני) משובצת בישובים קטנים ופינות חמד. אנחנו עוצרים בחלקן.
כחצי שעה לאחר היציאה מננאימו, עצרנו במפלי קוואליקום (Little Qualicum Falls).
אנו אוהבים לטייל בטבע, אבל יש הבדל בין שביל טיול (כבוש או סלול, לפעמים טיילת עץ, קצר בד"כ ולא דורש מאמץ, מה שקוראים כאן בלשון נקייה "Wheelchair accessible") לבין מסלול הליכה (Hike, צעידה לפי תוואי קיים בטבע במסלול מסומן, ארוך יותר בד"כ וכרוך במאמץ מסויים בדרגות קושי שונות). אנחנו ממש לא מיטיבי לכת ומשתדלים לבחור את המסלולים שמתאימים ליכולותינו. מאחר שכל השבילים כאן, גם הקצרים ביותר, מובילים מייד אל תוך טבע פראי, לפעמים קל להתבלבל... במקרה זה, יצאנו לדרך כשאני תחת הרושם שמדובר בשביל טיול קליל ובמציאות, פגשנו מסלול הליכה די מאתגר, בתוך היער, עם עליות וירידות לרוב ובסופו, עליה קטלנית אחת... כך קרה שיצאתי בנעליים לא מתאימות ולמרות שדניאל אמר לי כבר בהתחלה שזו טעות, התעקשתי להמשיך (כי חשבתי שזה שביל טיול קצררצר...). ועל זה נאמר: ט ע ו ת !!
המסלול מקסים. הלכנו למפלים העליונים ומשם למפלים התחתונים וסיימנו (אני סיימתי, יותר נכון) ללא נשימה.
לא ויתרנו ורבע שעה אח"כ, עצרנו בעוד שביל הליכה, הפעם קצרצר וכבוש, בתוך יער של עצי אשוח דגלאס עתיקים שמתנשאים לגובה של עד 90 מטרים. המקום נקרא Cathedral Grove ובחלקו הדרומי נמצא העץ העתיק ביותר בקנדה, בן 800 שנים (!) שהיקף גזעו מגיע ל 9 מטרים. בהחלט מרשים.
ממשיכים בדרך ומגיעים לפורט אלברני (Port Alberni). זו נקודת היישוב האחרונה במאת הקילומטרים הבאים. שלטים ממליצים להצטייד בדלק ואוכל ומזהירים שאין היכן ללון בקטע הדרך הבא (כאמור 100 ק"מ). אנחנו לא רעבים, לכן מחליטים שנאכל יותר מאוחר אחרי שנגיע ליעדנו, אבל הי, יש כאן וולמארט! חייבים לבדוק אם המחירים על האי דומים למחירים ביבשת... בסיום המחוייבות הצרכנית שלנו, ממשיכים בדרך שעוברת בנוף מרהיב, משובצת אגמים כחולים והרים מיוערים. הדרך מפותלת, אח"כ הופכת יותר מפותלת ואז, עוד יותר מפותלת וגם צרה. די מלחיץ...
אחרי מה שמרגיש כמו נצח, מגיעים לעיירת החוף יוקללט (Ucluelet). מדובר ב"חור" שממוקם על לשון יבשה צרה שנשלחת אל תוך האוקייאנוס הפאסיפי. הסיבה היחידה לבקר כאן היא כנקודת יציאה לטיול בשמורת הטבע ה"פאסיפיק רים", שמשתרעת בין יוקללט בקצה הדרומי וטופינו (עוד עיירת חוף, קצת יותר מתויירת) בקצה הצפוני.
הטמפרטורה כאן נמוכה משמעותית לעומת היבשת (15-16 מעלות בצהריים, בעיצומו של גל חום מטורף שהם לא חוו כמובו שנים) והמקום מה שנהוג לכנות "סחוף רוחות"... ככה כשאתה ממש על חוף האוקייאנוס.
יוקללט בנויה מרחוב אחד (משני צידיו בתים שלכולם נוף אל המים). כשהרחוב נגמר, נוסעים עוד קצת ואז מגיעים אל המקום שבו נלון בשני הלילות הבאים: Wild Pacific B&B. אנחנו מתקבלים בפנים דואגות ע"י רוב, המארח שלנו (ואשתו טינה, שתגיע אח"כ). הוא מבשר לנו ש"בגלל שריפה באיזור, אין חשמל בכל הפאסיפיק רים. כנראה לא יחזור עד מחר בבוקר..." הדאגה הראשונה - איפה נאכל?, הדאגה השניה - איך נתקלח במים קרים?
רוב מציע לבדוק את מסעדה יוקרתית בריזורט היחיד בעיירה (אולי יש להם גנרטור) - The Black Rock. אם לא יילך שם, הוא ממליץ להצטייד במצרכים מהקואופ המקומי... אופציה שנשמעת לנו פחות מפתה ולכן אנחנו מזדרזים אל הריזורט המדובר. לשמחתינו, הם מסכימים להאכיל אותנו. החיסרון - צריך לשלם במזומן בגלל נתק החשמל. לאחר שספרנו את מעותינו ווידאנו שיש לנו מספיק כסף מזומן, ישבנו בלאונג' ונהננו מהאוכל המשובח, השירות המוקפד והאווירה הנעימה. במיוחד אהבנו את הסורבה בזיליקום-רוזמרין לקינוח. מומלץ!
השעה שמונה בערב ועדיין אור בחוץ. מחליטים לטייל בקטע מתוך ה - Wild Pacific Trail . בוחרים ב"לופ המגדלור" - מסלול הליכה של 2.7 ק"מ שעובר בתוך יער גשם, על צוק לאורך החוף, עם נופים משגעים של חופי האוקייאנוס המפורצים, במיוחד לעת שקיעה. מתעטפים בשכבת לבוש נוספת ומתענגים על הטיול הכייפי הזה.
ההפלגה ארכה שעה וארבעים דקות. יורדים מהמעבורת אל ננאימו, עיירת נמל שוקקת בתי אוכל ומסחר. לא משתהים שם ומייד יוצאים לדרך שחוצה את האי וונקובר לרוחבו, במטרה להגיע לשמורת הפאסיפיק רים במערב האי (הקצה המערבי ביותר של קנדה). הדרך יפה מאד ובחלקה הראשון (עד פורט אלברני) משובצת בישובים קטנים ופינות חמד. אנחנו עוצרים בחלקן.
כחצי שעה לאחר היציאה מננאימו, עצרנו במפלי קוואליקום (Little Qualicum Falls).
אנו אוהבים לטייל בטבע, אבל יש הבדל בין שביל טיול (כבוש או סלול, לפעמים טיילת עץ, קצר בד"כ ולא דורש מאמץ, מה שקוראים כאן בלשון נקייה "Wheelchair accessible") לבין מסלול הליכה (Hike, צעידה לפי תוואי קיים בטבע במסלול מסומן, ארוך יותר בד"כ וכרוך במאמץ מסויים בדרגות קושי שונות). אנחנו ממש לא מיטיבי לכת ומשתדלים לבחור את המסלולים שמתאימים ליכולותינו. מאחר שכל השבילים כאן, גם הקצרים ביותר, מובילים מייד אל תוך טבע פראי, לפעמים קל להתבלבל... במקרה זה, יצאנו לדרך כשאני תחת הרושם שמדובר בשביל טיול קליל ובמציאות, פגשנו מסלול הליכה די מאתגר, בתוך היער, עם עליות וירידות לרוב ובסופו, עליה קטלנית אחת... כך קרה שיצאתי בנעליים לא מתאימות ולמרות שדניאל אמר לי כבר בהתחלה שזו טעות, התעקשתי להמשיך (כי חשבתי שזה שביל טיול קצררצר...). ועל זה נאמר: ט ע ו ת !!
המסלול מקסים. הלכנו למפלים העליונים ומשם למפלים התחתונים וסיימנו (אני סיימתי, יותר נכון) ללא נשימה.
לא ויתרנו ורבע שעה אח"כ, עצרנו בעוד שביל הליכה, הפעם קצרצר וכבוש, בתוך יער של עצי אשוח דגלאס עתיקים שמתנשאים לגובה של עד 90 מטרים. המקום נקרא Cathedral Grove ובחלקו הדרומי נמצא העץ העתיק ביותר בקנדה, בן 800 שנים (!) שהיקף גזעו מגיע ל 9 מטרים. בהחלט מרשים.
ממשיכים בדרך ומגיעים לפורט אלברני (Port Alberni). זו נקודת היישוב האחרונה במאת הקילומטרים הבאים. שלטים ממליצים להצטייד בדלק ואוכל ומזהירים שאין היכן ללון בקטע הדרך הבא (כאמור 100 ק"מ). אנחנו לא רעבים, לכן מחליטים שנאכל יותר מאוחר אחרי שנגיע ליעדנו, אבל הי, יש כאן וולמארט! חייבים לבדוק אם המחירים על האי דומים למחירים ביבשת... בסיום המחוייבות הצרכנית שלנו, ממשיכים בדרך שעוברת בנוף מרהיב, משובצת אגמים כחולים והרים מיוערים. הדרך מפותלת, אח"כ הופכת יותר מפותלת ואז, עוד יותר מפותלת וגם צרה. די מלחיץ...
יוקללט בנויה מרחוב אחד (משני צידיו בתים שלכולם נוף אל המים). כשהרחוב נגמר, נוסעים עוד קצת ואז מגיעים אל המקום שבו נלון בשני הלילות הבאים: Wild Pacific B&B. אנחנו מתקבלים בפנים דואגות ע"י רוב, המארח שלנו (ואשתו טינה, שתגיע אח"כ). הוא מבשר לנו ש"בגלל שריפה באיזור, אין חשמל בכל הפאסיפיק רים. כנראה לא יחזור עד מחר בבוקר..." הדאגה הראשונה - איפה נאכל?, הדאגה השניה - איך נתקלח במים קרים?
רוב מציע לבדוק את מסעדה יוקרתית בריזורט היחיד בעיירה (אולי יש להם גנרטור) - The Black Rock. אם לא יילך שם, הוא ממליץ להצטייד במצרכים מהקואופ המקומי... אופציה שנשמעת לנו פחות מפתה ולכן אנחנו מזדרזים אל הריזורט המדובר. לשמחתינו, הם מסכימים להאכיל אותנו. החיסרון - צריך לשלם במזומן בגלל נתק החשמל. לאחר שספרנו את מעותינו ווידאנו שיש לנו מספיק כסף מזומן, ישבנו בלאונג' ונהננו מהאוכל המשובח, השירות המוקפד והאווירה הנעימה. במיוחד אהבנו את הסורבה בזיליקום-רוזמרין לקינוח. מומלץ!
השעה שמונה בערב ועדיין אור בחוץ. מחליטים לטייל בקטע מתוך ה - Wild Pacific Trail . בוחרים ב"לופ המגדלור" - מסלול הליכה של 2.7 ק"מ שעובר בתוך יער גשם, על צוק לאורך החוף, עם נופים משגעים של חופי האוקייאנוס המפורצים, במיוחד לעת שקיעה. מתעטפים בשכבת לבוש נוספת ומתענגים על הטיול הכייפי הזה.
לסיום היום, מחליטים לאזור אומץ למקלחת. להפתעתינו, נשארו מים חמים. בשעה עשר וחצי מתחיל להחשיך ואנחנו מתכרבלים לשנת לילה מוקדמת.
ד"ש חם
יוקללט, קנדה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה