סקאגווי, אלסקה - הבהלה לזהב

התעוררנו בבוקר וגילינו שהספינה כבר עוגנת בסקאגוויי (Skagway). 
לאחר שאכלנו ארוחת בוקר בניחותא, ירדנו לרציף שמוביל היישר אל רחוב ברודוויי, הרחוב הראשי של העיירה.

סקאגווי היא עיירה שהשתמרה מתקופת ה"בהלה לזהב" בסוף המאה ה- 19. היא מוקפת בהרים המוסיפים לה קסם ומזכירה עיירת מערבונים מהסרטים. העיירה כולה היא אתר שימור של רשות הפארקים הלאומיים האמריקאים. סקאגווי היתה החל משנת 1897 נקודת המוצא של כורי הזהב שהגיעו אליה באוניות והמשיכו לנהר הקלונדייק שבטריטוריה הקנדית יוקון. יותר מ-100,000 מחפשי זהב התחילו בה את מסעם המפרך בקור מקפיא, רוחות עזות וסופות שלגים. באותה תקופה, העיירה שפעה מועדוני הימורים, בארים ובתי בושת. תוך שלוש שנים אזל הזהב במרבצי הזהב של הקלונדייק ועשרות אלפי הכורים נטשו את המקום. בשונה מעיירות שכנות, סקאגוויי שרדה והיום היא מהווה נמל עגינה מרכזי של ספינות הקרוזים בעונת הקיץ. העיירה מונה כ 930 תושבי קבע שמתפרנסים מדיג, חטיבת עצים ותיירות. מדי יום, מגיעים אליה עוד 10,000 תיירים (!), רובם לביקור של כמה שעות בלבד.

החלטנו לסייר בעיירה באופן עצמאי. תחילה, נכנסנו למרכז המבקרים והקשבנו להרצאה (די משמימה) שעסקה בפער בין המציאות ההיסטורית בתקופת הבהלה לזהב של הקלונדייק (Klondike Gold Rush) לבין האופן שבו נצרב בזיכרון הקולקטיבי הסיפור על אותה תקופה. הטענה המרכזית הייתה שמרבית מחפשי הזהב לא התעשרו, אבל עברו חווייה משמעותית שהצמיחה אותם מבחינה אישית, נתנה השראה לדורות רבים אחריהם ולמעשה, גם אנחנו היום ממשיכים את אותה מורשת ומנחילים את אותם ערכים. הנושא היה מעניין אבל הריינג'ר שהרצה היה די מונוטוני ולא קוהרנטי...
לעומת זאת, הסרט שהוקרן במרכז המבקרים היה מצויין - מספר בצורה יפה ומפורטת את הדרך והקשיים של מחפשי הזהב.
המשכנו לסיור רגלי ברחובות העיירה - ביקרנו בביתו של מייסד העיירה Moore House, במסבאה היחידה שהשתמרה מאותה תקופה Red Onion Saloon , נקודת היציאה של רכבת הקיטור שעושה את דרכה במעבר ה White Pass עד ליוקון (נסללה לאחר שמחפשי הזהב התייאשו מהמקום ולמעשה, סייעה לא מעט לשימורה של סקאגוויי) ועוד. העיירה קטנטנה, מקסימה ושלווה ומכל מקום בה, נשקף הנמל וספינות הקרוזים העצומות שעוגנות בו.

 

 
 סביב השעה שתיים חזרנו לספינה ואכלנו ארוחת צהריים במזנון הבופה, לאחריה פרשנו לשנת צהריים...
אחה"צ, בילינו בשניים מהבארים שעל הספינה: תחילה ישבנו ב Explorers lounge שם הקשבנו לבדרן מקומי שמספר את ההיסטוריה של סקאגוויי מייסודה ועד היום, בליווי שירי קאונטרי. אח"כ עברנו ל International Cafe למשקה שוקולד חם ופאי פירות, כשברקע רביעייה קאמרית מנגנת עיבודים לשירי הביטלס.

זה מאד עייף אותנו, אז חזרנו לחדר למנוחה נוספת לקראת ארוחת הערב.
בהמשך הערב, לאחר שנפליג מסקאגווי - אחנו מתכננים להצטרף לתצפית מודרכת על הסיפון בהנחיית מייקל הנטורליסט ולאחריה, מופע של מוזיקת נשמה שחורה בהשראת "מוטאון". הערב עוד צעיר....