למרות הכל - קנדה ואלסקה 2014: הפארק הלאומי באנף - מפלי ג'ונסטון (Johnston Falls) והפארק הלאומי קוטנאי

הבוקר התחיל בעדכונים חמים אודות "המצב" בארץ... אחרי שדיברנו עם עומרי והוא הרגיע אותנו שהכל בסדר ואין צורך להיכנס לפאניקה... נכנסנו לסטארבאקס המקומי ואח"כ למרכז המבקרים להשלמת מפת הפארק הלאומי קוטנאי, בו נבקר בהמשך היום.
.
בבוקר, אנחנו עדיין בפארק הלאומי באנף, אלברטה.
סביב תשע וחצי התחלנו לנסוע בדרך הנופית של עמק הבאו (Bow Valley Parkway), מקום וזמן טוב לצפיה בבעלי חיים (מחוץ לעיירה, בשעות הבוקר או בין הערביים, כאשר לא חם מדי).
שמענו כאן על מטיילים שסיימו את הטיול ברוקי'ס מבלי שצפו כלל בבעלי חיים ואנחנו פשוט לא מאמינים למזלנו הטוב. היו לנו כל כך הרבה מפגשים עם בעלי חיים בטבע, יחידים ובקבוצות, חלקם מקרוב מאד, כך שאנחנו כבר לא טורחים לצלם את בעלי החיים שאנחנו רואים בתוך סבך של צמחיה או יותר מרחוק (ויש גם כאלו). אנחנו ממש Wild Life's magnet :-)

גם היום, ראינו בצד הדרך דוב צעיר סועד את ליבו. עצרנו ממש לידו, פתחתי את החלון והוצאתי את המצלמה והוא פשוט המשיך לאכול ואפילו לא הרים את ראשו. הוא היה במרחק של לא יותר משני מטרים ממני...עוד רגע הייתי מוציאה את היד ללטף אותו...הם כל כך חמודים שקל לשכוח שמדובר בבעל חיים מסוכן.

בהמשך הדרך, שיירת רכבים מאיטה - אותרה להקת מוסים הרחק בתוך הסבך... מתלבטים מי מאיתנו יירד לצלם ומחליטים שמאחר שלא רואים אותם מספיק טוב, נוותר הפעם. ממשיכים לנסוע וכמה קילומטרים לאחר מכן, מוס אדיר קרניים יוצא לעברנו מתוך הסבך... דניאל נותן לו את הכבוד ושולף מצלמה:

הגענו לנקודת העניין הראשונה, מפלי ג'ונסטון (Johnston Falls). בחניה עוד יש קליטה סלולארית קלושה ואנחנו מעודכנים על הסלמה נוספת, היה מטח טילים שהגיע עד איזור השרון, אזעקה נשמעה בכפר סבא ובנס לא היו נפילות או נפגעים. שוב מדברים עם עומרי שמרגיע אותנו ואומר שהוא בסדר ואין צורך מבחינתו לשנות היערכות. גם סתיו מדווחת שאצלה הכל בסדר. טוב, אם כל הצאצאים מוגנים (בערך...) אז אפשר להמשיך לטייל...

צועדים בשביל הליכה באורך 2.2 ק"מ (הלוך ושוב), בדרך העולה בעליה מתונה יחסית עד למפל התחתון (יש גם המשך עד למפלים העליונים -עוד 3 ק"מ בשיפוע תלול יותר - וויתרנו). הדרך יפה, מוצלת ברובה, מורכבת ממעברים תלויים שנבנו על צלע ההר לצד הנהר, עמוסה במטיילים לרוב, עד כדי כך שלעיתים צריך לחכות שיתפנה המעבר כדי להמשיך. אנחנו לא משתגעים על מקומות צפופים וגם הדאגה למה שקורה בבית קצת מעיבה על מידת ההנאה שלנו מהמקום...

בסיום המסלול במפלי ג'ונסטון, מתלבטים האם להמשיך כמתוכנן לקניון השיש בפארק הלאומי קוטנאי. מדובר ביציאה מטווח הקליטה הסלולארית וניתוק מוחלט מ"העולם החיצון". השעה בישראל כבר קרוב לחצות, הילדים הלכו לישון. מקווים שגם החמאס יילך לנוח קצת ומחליטים להמשיך בתכנית המקורית.

הפארק הלאומי קוטנאי (Kootenay national park) נמצא במחוז קולומביה הבריטית ומצוי באיזור זמן פסיפיק (אמורים להחזיר את השעון שעה אחת אחורה, אבל הביקור שלנו קצר ובתומו נחזור עוד היום לאלברטה). הפארק סובל משריפות טבעיות רבות (גם עכשיו מתרחשת באיזור סמוך שריפה של כמה ימים כתוצאה ממכת ברק).
בשנת 2003 כילתה שריפה ענקית, שנמשכה 40 ימים, אחוז ניכר משטח הפארק ועקבותיה עדיין ניכרים סביב. הטבע מתחדש, אך בשל החורף הקשה שנמשך חודשים ארוכים באיזור זה (עם 6 מטרים של שלג שמכסים את פני הקרקע וטמפרטורות שצונחות למינוס 40-50 צלסיוס), הצמיחה של העצים, שמתרחשת רק בחודשי האביב והקיץ הקצרים, מאד איטית והם גובהים לאט. בתמונה הבאה רואים את עצי האשוח הגבוהים שחלקם נפלו והאחרים עומדים שרופים ובינהם, צומחים העצים ה"חדשים" שבמשך 11 שנים צמחו לגובה של רק מטר וחצי בערך. וגם רואים את דניאל, שדווקא צמח יפה בשנים הללו...

אנחנו בוחרים במסלול הליכה קל יחסית, שמתפתל לאורך הקניון הצר שחצבו המים בהר הדולומיט. המסלול קרוי "קניון השיש" Marble canyon למרות שאין שם שיש אלא סלעי דולומיט בצבעי לבן ושחור, שנראים כמו שיש. המסלול אינו מצוי על מפת המטיילים הפופולארית ובהתאם הנוכחות בו דלילה (כמו שאנחנו אוהבים). אבל היום חם מאד (28 מעלות) ואין טיפת צל (כל היער נשרף ב 2003 והעצים החדשים עדיין נמוכים ולא נותנים צל), דבר שמקשה על ההליכה. למרות זאת, אנחנו ממליצים מאד על המסלול והמראות בו יפים ומיוחדים.

חוזרים לכיוון באנף (כ 50 ק"מ) על הדרך המהירה ושמחים לראות שלא חיפשו אותנו ואין חדשות מישראל.

אכלנו ארוחת צהריים בסניף המקומי של רשת Earl's, כשברקע נבחרת גרמניה כותשת את נבחרת ברזיל בחצי גמר המונדיאל. על הבר מאחורי דניאל יושב אוהד גרמני שלפי זעקותיו מחרישות האזניים אנחנו סופרים את הגולים (לטעמו היה אחד מיותר...של הברזילאים).

וגם המנות היו מצויינות, תודה ששאלתם... :-)

את שעות אחר הצהריים אנחנו מקדישים לשיטוט בעיירה המקסימה באנף, בעלת האוירה האלפינית, שהרים סוגרים עליה סביב ורחובותיה מלאים בחנויות לציוד סקי, מסעדות ומזכרות. אנחנו תורמים את חלקנו לכלכלה הקנדית... בקטנה.

בהצטלבות שני הרחובות הראשיים בעיירה, יש מעבר חציה משוכלל. בשלב מסויים, כל הרמזורים של המכוניות אדומים ויש אור ירוק לכל הולכי הרגל שיכולים לחצות לכל הכיוונים, כולל באלכסון. נחמד..