אחרי יממה ארוכה במיוחד שכללה טיסה ארוכה ועוד טיסה יותר ארוכה, נחתנו (סוף סוף) בסיאטל, וושינגטון. התאבזרנו ברכב חביב (שברולט קפטיבה עם גג שמש) שילווה אותנו בחודש הקרוב והמשכנו בנסיעה דרומה עד להר הגעש סיינט הלנס. הגענו ממוטטים...
האתגר היה להעביר את כל הלילה בשינה למרות הג'ט לג - נרשמה הצלחה כמעט מלאה.
יום חמישי הוקדש לביקור במונומנט הוולקני ומרכזי המבקרים הסמוכים, שעוסקים בתיאור והסברים אודות ההתפרצות הגעשית שאירעה ב 17 במאי 1980 וכיצד כל האיזור שינה את פניו כתוצאה ממנה.
התחלנו את הביקור ב - Johnston Ridge Visitor Center - המצפה הקרוב ביותר להר. במרכז מבקרים זה ניתן לצפות לתוך הלוע של ההר ולראות את כיפת הלבה שצמחה בתוכו. הנסיעה עד אליו עוברת דרך נוף יפהפה של יערות, הרים וגשרים. מזג האוויר סגרירי, גשום לפרקים ועננות כבדה מכסה את הדרך.
התחלנו את הביקור במרפסת תצפית הצופה ישירות אל חלקו הצפוני של ההר שהתמוטט. המשכנו בסקירת התצוגות המעניינות בתוך המרכז עצמו, כולל 2 סרטים (אחד על ההיבט הגאולוגי והשני על ההיבט הביולוגי). לבסוף, למרות הגשם, יצאנו למסלול הליכה קצר (1.2 ק"מ). הראות המוגבלת מקשה על ההתרשמות מהנוף, אך עדיין ניתן לראות מסביב עצים, שמוטלים על הארץ - אלו שהיו בנתיב מפולת האדמה האדירה - שרופים כתוצאה מגל החום האדיר שפרץ מההר. יער העבות שכיסה את ההר טרם ההתפרצות נעלם לחלוטין. האגם - Spirit Lake - ששכן בעבר למרגלות ההר, כוסה בסחף של אדמה, אפר געשי וגזעי העצים ופשוט נמחק (!). פסגת ההר הפכה צחיחה לחלוטין. יחד עם זאת, ניתן לראות כיצד הטבע מתחדש ולאחר ההרס המוחלט, עצים חדשים צומחים, החיים חוזרים לאדמה, לנהרות ולשני האגמים החדשים שנוצרו במקום כתוצאה מההתפרצות הגעשית. נימה אופטימית התגנבה אל תוך מחשבותינו הנוגות...
המשכנו לביקור במרכז מבקרים נוסף - Forest Learning center - שאמור להיות המעמיק והמוצלח מבין כולם, רק כדי לגלות שבימי חמישי כל התצוגות בו סגורות :-(
האתגר היה להעביר את כל הלילה בשינה למרות הג'ט לג - נרשמה הצלחה כמעט מלאה.
יום חמישי הוקדש לביקור במונומנט הוולקני ומרכזי המבקרים הסמוכים, שעוסקים בתיאור והסברים אודות ההתפרצות הגעשית שאירעה ב 17 במאי 1980 וכיצד כל האיזור שינה את פניו כתוצאה ממנה.
התחלנו את הביקור ב - Johnston Ridge Visitor Center - המצפה הקרוב ביותר להר. במרכז מבקרים זה ניתן לצפות לתוך הלוע של ההר ולראות את כיפת הלבה שצמחה בתוכו. הנסיעה עד אליו עוברת דרך נוף יפהפה של יערות, הרים וגשרים. מזג האוויר סגרירי, גשום לפרקים ועננות כבדה מכסה את הדרך.
התחלנו את הביקור במרפסת תצפית הצופה ישירות אל חלקו הצפוני של ההר שהתמוטט. המשכנו בסקירת התצוגות המעניינות בתוך המרכז עצמו, כולל 2 סרטים (אחד על ההיבט הגאולוגי והשני על ההיבט הביולוגי). לבסוף, למרות הגשם, יצאנו למסלול הליכה קצר (1.2 ק"מ). הראות המוגבלת מקשה על ההתרשמות מהנוף, אך עדיין ניתן לראות מסביב עצים, שמוטלים על הארץ - אלו שהיו בנתיב מפולת האדמה האדירה - שרופים כתוצאה מגל החום האדיר שפרץ מההר. יער העבות שכיסה את ההר טרם ההתפרצות נעלם לחלוטין. האגם - Spirit Lake - ששכן בעבר למרגלות ההר, כוסה בסחף של אדמה, אפר געשי וגזעי העצים ופשוט נמחק (!). פסגת ההר הפכה צחיחה לחלוטין. יחד עם זאת, ניתן לראות כיצד הטבע מתחדש ולאחר ההרס המוחלט, עצים חדשים צומחים, החיים חוזרים לאדמה, לנהרות ולשני האגמים החדשים שנוצרו במקום כתוצאה מההתפרצות הגעשית. נימה אופטימית התגנבה אל תוך מחשבותינו הנוגות...
המרכז האחרון בו ביקרנו - Mount St. Helens Volcanic Monument visitor center at silver lake - כלל סרט ותצוגה המתארים את הסימנים המוקדמים להתפרצות ואת ההכנות אליה, כמו גם צילומים
עוצרי נשימה של ההתפרצות עצמה וקריסת חלקו
הצפוני של ההר.
חתמנו את היום במסעדה מקומית בארוחה שגולת הכותרת שלה הייתה פונדו גבינה עם ארטישוק ופלפלי חלפיניו.
לאחר מכן, קיימנו מצוות הצטיידות ראשונית בוולמארט הסמוך (סוג של בית מקדש בעידן הקפיטליסטי בו אנו חיים...).
לאחר מכן, קיימנו מצוות הצטיידות ראשונית בוולמארט הסמוך (סוג של בית מקדש בעידן הקפיטליסטי בו אנו חיים...).
יום ראשון לטיול עבר בשלום.
להשתמע....
נראה מקסים ומושך מתמיד בהתחשב בחום הלוהט ששורר פה...
השבמחק