הבוקר פצחנו במסע לעבר הגבול הקנדי.
תחילת הנסיעה צפונה על הכביש המהיר I-5 ובסמוך לברלינגטון, ירדנו לכביש 11 לאורך החוף עד לעיירה ההיסטורית פיירהייבן, בעלת השפעה אירופאית ואסתטיקה מעניינת:
לאחר הפסקה להתרעננות (ועוד קצת שופינג) בבילינגהאם, המשכנו לנסוע צפונה בכבישים צדדיים כאשר הנוף הופך בהדרגה לירוק ופסטורלי:
נקודת הגבול עם קנדה היתה עמוסה ביותר, מאחר ששני הלאומים חוגגים את עצמאותם השבוע (האמריקאים ב 4 ליולי והקנדים חוגגים את Canada Day מחר 1/7) ורבים יוצאים לחופשות מעבר לגבול...
המתנו כמעט שעה עד שהגיע תורנו לגשת לעמדת הביקורת ולשמחתנו, שוחררנו לדרכנו לאחר שיחה קצרה.
נכנסים למחוז בריטיש קולומביה וממשיכים בנסיעה על כביש מס' 1, הידוע בכינויו הכביש הטרנס קנדי (חוצה את קנדה ממזרח למערב), לאורך עמק הפרייזר, כאשר נהר התומפסון זורם לצד הדרך. הנופים ממשיכים להיות פסטורליים וברקע כבר מתנשאים רכסי הרים:
מגיעים לעיירה הציורית Hope בה קבענו את עצירת הלילה:
השעה כבר שש אחה"צ ואנחנו רעבים... הבחירה היום היא בדיינר מקומי שמגיש אוכל ביתי וידוע בשל עוגות הפאי המצויינות באפיה בייתית (המקום קרוי באופן לא מפתיע בשם Home restaurant). נוכל להמליץ על ההמבורגרים המשובחים, אך לא על עוגות הפאי, כי היינו מלאים מדי מכדי לטעום אותן :-(
ולגולת הכותרת של היום:
באיזור זה של קנדה נהוג להתגורר אצל תושבים מקומיים.
אנחנו , אפעס, קצת מפונקים ואוהבים ליהנות מרמת אירוח טובה ופרטיות מקסימלית במהלך טיולינו ולכן, קצת הסתייגנו ממנהג זה. אולם, לאחר שהתברר כי אין כאן הרבה מלונות ואלו שישנם אינם עונים על ציפיותינו, החלטנו להתמסר למנהג המקומי ובחרנו באירוח אצל לארי ופאולין (High Hopes" Bed & Breakfast"), שמתגוררים במעלה ההר, בקצה העיירה הופ.
מה נגיד? נפלא, נהדר, מעל לכל ציפיותינו.
פאולין קיבלה את פנינו בבית ענק ומדהים שצופה אל נוף עוצר נשימה.
היא רשמה את העדפותינו לארוחת הבוקר מחר, ביקשה מאיתנו לחלוץ את נעלינו ולנעול נעלי בית מרופדות שהוכנו עבורינו (כדי לא לפגוע בשטיחי הבית) וליוותה אותנו אל ה - Whistler room, שיהיה משכננו הלילה. תמונות שוות יותר מאלף מילים:
לכל אחד מאיתנו חיכה חלוק אמבט אישי ובקבוק יין שנוכל לחלוק מול השקיעה.
מהחדר יש יציאה למרפסת ענקית עם תצפית לנופים מסביב:
הציפיות ה(לא) גבוהות התממשו ולמעלה מכך.
אנחנו מבלים ערב רגוע ורומנטי...
דרישת שלום חמה לכולכם,
הופ, קנדה.
ונפתח בחידה:
מה זה BOGO?
הקוראת סתיו פרי ענתה נכונה וזוכה בשתי נשיקות ב What's Up :-)
רמז: מושג בסיסי בשופינג אמריקאי. (הסבר מפורט בהמשך).
היום יצאנו ליום מרוכז של קניות
ב Premium Outlet Center האיזורי.
פרימיום אאוטלט היא רשת של מרכזי חנויות אאוטלט שפרושה בכל ארה"ב (כמוה יש גם את Tanger Outlet ו - Simon Malls).
כל מרכז אאוטלט בנוי כמו כפר קטן עם רחובות של חנויות, סדר גודל של 150-200 חנויות בכל "כפר", שבהן מוצעת סחורה של מיטב הרשתות והמעצבים האמריקאיים, במחירים אטרקטיביים והנחות קבועות (כמו BOGO), לצד הנחות עונתיות לרגל חג או אירוע אחר (אם אין באופק חג, הם ממציאים אירוע מכונן כלשהו - יום האם, יום האב, סיום שנת הלימודים, חזרה לבית ספר וכו' - כל סיבה טובה לסיילים בחנויות).
מתחילים את היום ב Visitor Info שם לוקחים את חוברת הקופונים המעניקה הנחות שונות. החוברת עולה 5$ אך ניתנת חינם לתיירים בהצגת דרכון זר. המהדרין, נרשמים מראש כ VIP באתר האינטרנט (הרשמה חינמית) ומדפיסים קופוני הנחה המיועדים ללקוחות VIP. אלו הם לא אותם קופונים כמו בחוברת שמקבלים ב Visitor Info ומכילים הנחות אחרות לאותם חנויות...
ממשיכים בסימון החנויות המעניינות על המפה ותכנון ציר התנועה האופטימלי (אחרת מבזבזים המון זמן בהליכה הלוך ושוב).
בימים לא עמוסים, מזיזים את הרכב עם כיוון התנועה ומדי פעם פורקים בו את הקניות שנאספו לאורך הדרך (כבד...). בסופישבוע, כמו היום, מגרשי החנייה עמוסים ולכן לא מזיזים את הרכב ושולחים "רץ" לפרוק את הקניות שנאספו.
בשל הגודל העצום של מרכזי הקניות הללו, כדאי להקדיש מספיק זמן על מנת להקיף ולסקור את ההיצע (מינימום 3 שעות, מקסימום - יום שלם).
במתחם יש מבחר מסעדות אך אנחנו הסתפקנו בפרצעל ולא בזבזנו זמן על הפסקות מיותרות...
BOGO - למי שעדיין סקרן - ראשי תיבות של Buy One, Get One .
כל חנות במרכזי האאוטלט מציעה זאת באחת משתי הואריאציות:
הגירסה הבסיסית - Buy One, Get One 50% Off - משמע השני בחצי מחיר.
הגירסא המועדפת - Buy One, Get One Free - משמע 1+1.
ויש גם Clearance שזה הסייל של כל הסיילים, ניקוי מדפים, מחלקים כמעט בחינם:
ולעיתים יש גם "כפל מבצעים". משמע, מעבר למחיר האטרקטיבי מלכתחילה והנחות ה BOGO, הם מכבדים את הקופונים שבחוברת לתיירים יחד עם קופוני ה VIP מהאינטרנט והכל חל על אותה קניה (אם רלבנטי). בנוסף, בחלק מהרשתות יש לנו כרטיסי חבר (Rewards card), כך שאנו צוברים הטבות ויכולים לממש אותן באותה קניה...
אמריקה זה כאן...
מעבר לעניין הכלכלי (זול מאד, כבר אמרנו?), נהנים מחוויית קניה מדהימה ושירות אולטימטיבי, שגורמים לנו לרכז את רכישותינו כאן.
וככה נראה תא המטען של הרכב שלנו בסיום היום בסיאטל פרימיום אאוטלט:
אפרופו מחוייבות לשירות - הנה דוגמא מאלפת מהימים האחרונים:
הקופאית ב Khol's הציעה לי שלשום להגיש בקשה לכרטיס חבר שיקנה לי 20% הנחה החל מהקניה הנוכחית ("זה חינם ולוקח רק 90 שניות").
הסברתי לה שניסיתי להגיש בעבר והבקשה לא נקלטה מאחר שאינני תושבת ארה"ב ולכן, אסתפק בקופון החזר שהרשת נותנת (בערך של 10% מערך הקניה). הקופאית לא יכלה להכיל את המחשבה שאני מוותרת על הנחה של 30$ כבר בקניה זו ולכן, הציעה "אם אין לך התנגדות, אגיש את הבקשה כדי שאוכל לזכות אותך בהנחה, שמגיעה לך רק עבור הגשת הבקשה, גם אם לא תאושר בסופו של דבר". לא יכולתי כמובן להתנגד להצעה נדיבה זו וסיפקתי את הפרטים הנדרשים. כצפוי, המחשב לא ידע לעכל את הנתונים (אין לי Social security number...) ולכן, היא קראה לעזרה של עוד 2 קופאיות בכירות ממנה, ושלושתן התקשרו למרכז התמיכה של הרשת, עד שהצליחו להזין את הבקשה במחשב). למותר לציין שבשלב זה כבר קיבלתי את ההנחה ושילמתי ולא הייתה שום חובה להמשיך בתהליך מבחינתה... אבל המחוייבות לשירות פשוט זורמת להם בדם. כל התהליך לווה בפטפוט עליז מצידה כדי להנעים את זמני (וכמובן שלא נוצר תור מאחוריי כי מייד פתחו קופה אחרת לטובת הממתינים).
בסופו של דבר, קיבלתי הנחה של 31$, קופון החזר של 20$ לקנייה הבאה וכרטיס חבר זמני, שחשבתי שהוא חסר תועלת כי כזכור אינני זכאית לו כמי שאינה תושבת ארה"ב. למחרת, ביקרתי שוב באותה הרשת וכדי לספק את סקרנותי הצגתי את כרטיס החבר בקופה, והוא זיכה אותי שוב ב 20% הנחה....
ברשת אחרת שחביבה עליי מאד, JCPENNY, מקבלים בנוסף לקופון החזר למימוש בקניה הבאה, הפנייה לסקר שביעות רצון שממלאים אונליין ומילויו מזכה בהנחה של 10% למשך כל הרכישות במהלך 24 שעות (אפשר לממש ביותר מקניה אחת).
בקיצור, תמיד יוצאים בהרגשה שעשינו עסק טוב וקיבלנו שירות מעולה...
לסיום הדיווח היומי - אכלנו ארוחת ערב ב Outback Steakhouse (רשת מסעדות בשרים אוסטרלית). תמונות עדיפות על מילים:
זהו להיום...
שיהיה חופש נעים לכל מסיימי שנת הלימודים
ולילה טוב
יום שלישי לטיול החל ביקיצה מוקדמת מדי (עדיין נלחמים בהשפעת הג'ט לג). נסיעה קצרה מביאה אותנו אל The Future of Flight Aviation Center, שם הזמנו סיור במפעל של חברת בואינג.
המפעל באוורט ושינגטון הוא הגדול מסוגו בעולם ובו מייצרים את המטוסים רחבי הגוף של בואינג - 747, 767, 777 וה - 787 (ה"דרימליינר"). זהו למעשה מפעל הרכבה. חלקי המטוסים מיוצרים במפעלים שונים ברחבי העולם וכאן הם מורכבים בתהליך שמדמה פס ייצור מתגלגל.
מתחילים בסיור עצמי בתערוכות באולם תצוגה שכולל דגמי מטוסים, מוצגים, הסברים וסימולטור טיסה. כמו כן, יש מרפסת תצפית שממנה ניתן לראות את שדה התעופה בו שוכן המפעל (שדה פעיל עם המראות ונחיתות, כולל טיסות ניסוי של המטוסים החדשים שיוצאים לראשונה מפתח המפעל).
לאחר שמפקידים את התיקים והמצלמות (אסור לצלם במהלך הסיור במפעל), צופים בסרט קצר ולאחריו, עולים לאוטובוס שמוביל אותנו אל הבניין הענק שבו מרכיבים את המטוסים ובו מתקיים הסיור המודרך. וונסה, המדריכה שלנו, מובילה אותנו בנפתולי האתר ושופעת הסברים תוך כדי הליכה נמרצת. הגישה לאולמות ההרכבה היא דרך מנהרות שחפורות מתחת למבנה כדי לא להפריע לתהליך העבודה. משם עולים דרך מעליות משא לקומה גבוהה ממנה אנחנו צופים על תהליך הרכבת המטוסים השונים.
זהו המבנה בעל הנפח הגדול ביותר בעולם - הרבה הרבה יותר גדול מהמרכז הלוגיסטי של טבע בשוהם :-). מועסקים בו 41,000 עובדי בואינג וההערכה היא שעל כל עובד בואינג, יש 10 מקומות עבודה נוספים במערכות ההיקפיות. רק על מנת לסבר את האוזן - האתר מספק את כל צרכי העובדים בו, כולל הסעדה (11 קפיטריות וחדרי אוכל - זהו "המרחב הגדול ביותר באיזור סיאטל ללא סטארבקס"), כביסה, השאלת סרטי וידאו וכו'. הצ'ופר לעובדים ותיקים - מעל 25 שנים בחברה - מקבלים זכות לחנות במגרש החניה הסמוך למבנה...
הסיור מסתיים בחנות המזכרות ודניאל מצטייד בטישירטים המסורתיים (כל אחד וה"שריטה" שלו...).
ולפינת הקולינריה היומית - הפקת לקחים מאתמול הובילה אותנו למסקנה שכדאי לרכז מאמצים בארוחה אחת (צהריים מאוחרת/ערב). בחרנו ב Applebee's - היה טעים וזול להפליא (מנה ראשונה ושתי עיקריות ב 20 דולר...).
המרגריטה ששתיתי בתחילת הארוחה סובבה לי את הראש ולטענת דניאל, דיברתי קצת שטויות ... אני מכחישה...אבל מתקשה לזכור את המשך הערב :-)
לילה טוב,
אוורט, וושינגטון
לאחר ארוחת בוקר דשנה, יצאנו בדרכנו הארוכה צפונה (דרך שתארך מספר ימים, במהלכה נחצה את הגבול לקנדה ובסופה נגיע אל הרי הרוקיס).
התכנית הייתה לגמוע מחצית ממרחק הנסיעה היומי ואז לעצור להתרעננות ואולי גם קצת שופינג. תכניות לחוד ומעשים לחוד.
חצי שעה בלבד לאחר שיצאנו לדרך, קלטנו בזווית העין מרכז קניות נחמד ומייד סטינו לעצירה בלתי מתוכננת. סרקנו אותו ביסודיות ושעתיים אח"כ, עם שקיות מלאות באמתחתנו, התנעתנו מחדש ופנינו צפונה (שוב).
לא נלאה אתכם בתיאורים מפורטים, אך אותו הדפוס חזר על עצמו גם בהמשך וכך קרה שנסיעה של כ 250 ק"מ ארכה יום שלם....
ד"א, אווירת החג המתקרב (יום העצמאות האמריקאי - 4 ביולי) מורגשת סביב ובחנויות פורטים על נימי הפטריוטיות על מנת לעודד את הצריכה:
גם בגזרת הארוחות - מסתמן פער עיקבי בין התכנון לביצוע....
התכנית הייתה לאכול ארוחת צהריים קלה ובערב את הארוחה העיקרית של היום (כמנהג תושבי המקום...). לפיכך, נכנסנו בשעת צהריים ל - Olive Graden (רשת מסעדות איטלקיות) והתענגנו על מנת ה - Unlimited soup & salad המוכרת והטובה. חשבנו לעצמנו: מרק וסלט, ארוחה קלה...
אבל... unlimited it was.... אחרי 4 צלחות מרק מסוגים שונים (מינסטרונה, שעועית ופסטה, עוף ובצקניות, בשר ותפוחי אדמה) וקערות רבות של סלט הבית המצויין בליווי מקלות לחם נהדרים, התגלגלנו הלאה, מלאים עד אפס מקום. תמורת סכום מצחיק של 23 דולרים (כולל שתיה ללא הגבלה) חוסלה כל אפשרות או מחשבה על ארוחה נוספת היום...
בתום הנסיעה היומית, התמקמנו במלון חביב מרשת Best Western למשך שלושת הלילות הבאים. יש מספר מרכזי קניות באיזור ובכוונתינו לסרוק את רובם... אל תהיו שיפוטיים :-) יש מי שפונה לסיוע רוחני כזה או אחר. אני מאמינה בתרפיה באמצעות שופינג. זה גם סוג של הילינג...
שבת שלום,
אוורט, וושינגטון.
