במשך הלילה ומרבית
היום הפלגנו דרומה ולפנות ערב עגנו בויקטוריה, קנדה.
התחלנו את היום
בארוחת בוקר דשנה בסיפון העליון, במזנון הבופה.
אח"כ
בדקנו מה מציעים בשדרת החנויות (ביום האחרון של הקרוז יש מכירת Outlet כמנהג האמריקאים) וכך
נוספו למטעננו עוד 4 חולצות (זו הדרך של דניאל לאסוף מזכרות).
לאחר מכן,
הצטרפנו לסיור מאחורי הקלעים בהדרכת מנהלת ההפקות והמנהל הטכני, שהסבירו בהרחבה על
האמצעים שמאפשרים להם להציג את ההפקות המושקעות שבהן חזינו במהלך הקרוז ואף,
הזמינו אותנו לסיור על הבמה ומאחורי הקלעים של התיאטרון. מעניין!
(סיור דומה
מתקיים גם במטבחים של הספינה אבל הוא היה עמוס מאד ולא בא לנו לעמוד בתור...)
בשלב הזה, לא
נותרה ברירה והיינו חייבים להתמודד עם אריזת המזוודות (ושקילתן...). בעבודת צוות
מיומנת, עשינו זאת בפרק זמן מינימלי של כשעה (6 מזוודות ושני טרולים!) והחלטנו
לצ'פר את עצמנו במנוחה ארוכה. ויתרנו על ארוחת הצהריים והסתפקנו בשתייה בלבד, אותה
לקחנו לחדר ופתחנו במרתון סרטים פרטי (ראינו 3 סרטים ברצף!) בלי לצאת מהמיטה.
בשש וחצי
אחה"צ, הספינה עגנה בנמל ויקטוריה. מאחר שכבר בילינו שלושה ימים בויקטוריה לפני
כשבועיים, החלטנו לא לרדת הערב לרציף וצפינו בעיר היפהפייה מהסיפון העליון.
היום התחיל
חודש אוגוסט בו אנו חוגגים את יום הנישואין ה 21 שלנו.
על דלת חדרנו נתלתה ברכה ובלונים והזמינו אותנו לחגוג בחדר האוכל.
על דלת חדרנו נתלתה ברכה ובלונים והזמינו אותנו לחגוג בחדר האוכל.
מאחר שמרבית
הנוסעים ירדו לנמל, היינו כמעט לבד בחדר האוכל על הספינה, המלצרים עמדו כולם
לרשותינו, שרו לכבודנו לרגל יום הנישואין וקיבלנו קינוח מיוחד עם נר להבעת משאלה
לשנים הבאות.
בהזדמנות זו, נפרדנו מצ'ארן המלצר הראשי החביב מתאילנד ופרנסיסקו
המלצר שמסייע לו ממקסיקו -שהגדיר את שיתוף הפעולה ביניהם:
It is team work – he is the team and I work:-).
השניים נתנו לנו שירות מצויין במהלך כל הקרוז וחשוב היה לנו להביע את הערכתינו (מעבר לטיפים). הערב האינטימי הזה בחדר האוכל המפואר היה מאד מיוחד ומרגש.
השניים נתנו לנו שירות מצויין במהלך כל הקרוז וחשוב היה לנו להביע את הערכתינו (מעבר לטיפים). הערב האינטימי הזה בחדר האוכל המפואר היה מאד מיוחד ומרגש.
כמה מילות סיכום:
הפוסט הזה נכתב מסיאטל לאחר חזרתנו לחוף.
השבוע הקסום הזה, שנועד למנוחה ואגירת כוחות, הגיעו לסיומו.
הטיול הנהדר הזה, שצברנו בו חוויות רבות, שהצליח להביא מזור לנפש הסוערת והיווה התנתקות מוחלטת מסערת הלחימה בארץ, מגיע גם הוא לקיצו. מחר נתחיל בדרך הארוכה הביתה (מצפים לנו יומיים של טיסות). אנחנו מתגעגעים מאד לכל קרובינו ומכרינו ובייחוד, לילדים האהובים שלנו. מתחילים לעכל שהחלום מסתיים וצריך להתעורר אל התמודדות עם המציאות המכבידה...
תודה לכל מי שטייל איתנו.
שרק נהיה כולנו בריאים, שלא נפסיק לחלום ולהגיע למקומות נפלאים.
להתראות בארץ....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה