יום נינוח בים, ערב חגיגי במיוחד ו... עוד מעט חוזרים הביתה

במשך הלילה ומרבית היום הפלגנו דרומה ולפנות ערב עגנו בויקטוריה, קנדה.

התחלנו את היום בארוחת בוקר דשנה בסיפון העליון, במזנון הבופה.

אח"כ בדקנו מה מציעים בשדרת החנויות (ביום האחרון של הקרוז יש מכירת Outlet כמנהג האמריקאים) וכך נוספו למטעננו עוד 4 חולצות (זו הדרך של דניאל לאסוף מזכרות).

לאחר מכן, הצטרפנו לסיור מאחורי הקלעים בהדרכת מנהלת ההפקות והמנהל הטכני, שהסבירו בהרחבה על האמצעים שמאפשרים להם להציג את ההפקות המושקעות שבהן חזינו במהלך הקרוז ואף, הזמינו אותנו לסיור על הבמה ומאחורי הקלעים של התיאטרון. מעניין!

(סיור דומה מתקיים גם במטבחים של הספינה אבל הוא היה עמוס מאד ולא בא לנו לעמוד בתור...)

בשלב הזה, לא נותרה ברירה והיינו חייבים להתמודד עם אריזת המזוודות (ושקילתן...). בעבודת צוות מיומנת, עשינו זאת בפרק זמן מינימלי של כשעה (6 מזוודות ושני טרולים!) והחלטנו לצ'פר את עצמנו במנוחה ארוכה. ויתרנו על ארוחת הצהריים והסתפקנו בשתייה בלבד, אותה לקחנו לחדר ופתחנו במרתון סרטים פרטי (ראינו 3 סרטים ברצף!) בלי לצאת מהמיטה.

בשש וחצי אחה"צ, הספינה עגנה בנמל ויקטוריה. מאחר שכבר בילינו שלושה ימים בויקטוריה לפני כשבועיים, החלטנו לא לרדת הערב לרציף וצפינו בעיר היפהפייה מהסיפון העליון.

היום התחיל חודש אוגוסט בו אנו חוגגים את יום הנישואין ה 21 שלנו.
על דלת חדרנו נתלתה ברכה ובלונים והזמינו אותנו לחגוג בחדר האוכל.

מאחר שמרבית הנוסעים ירדו לנמל, היינו כמעט לבד בחדר האוכל על הספינה, המלצרים עמדו כולם לרשותינו, שרו לכבודנו לרגל יום הנישואין וקיבלנו קינוח מיוחד עם נר להבעת משאלה לשנים הבאות.

בהזדמנות זו, נפרדנו מצ'ארן המלצר הראשי החביב מתאילנד ופרנסיסקו המלצר שמסייע לו ממקסיקו -שהגדיר את שיתוף הפעולה ביניהם:

 It is team work – he is the team and I work:-).
השניים נתנו לנו שירות מצויין במהלך כל הקרוז וחשוב היה לנו להביע את הערכתינו (מעבר לטיפים). הערב האינטימי הזה בחדר האוכל המפואר היה מאד מיוחד ומרגש.

כמה מילות סיכום:

הפוסט הזה נכתב מסיאטל לאחר חזרתנו לחוף.

השבוע הקסום הזה, שנועד למנוחה ואגירת כוחות, הגיעו לסיומו. 

הטיול הנהדר הזה, שצברנו בו חוויות רבות, שהצליח להביא מזור לנפש הסוערת והיווה התנתקות מוחלטת מסערת הלחימה בארץ, מגיע גם הוא לקיצו. מחר נתחיל בדרך הארוכה הביתה (מצפים לנו יומיים של טיסות). אנחנו מתגעגעים מאד לכל קרובינו ומכרינו ובייחוד, לילדים האהובים שלנו. מתחילים לעכל שהחלום מסתיים וצריך להתעורר אל התמודדות עם המציאות המכבידה... 

תודה לכל מי שטייל איתנו.

שרק נהיה כולנו בריאים, שלא נפסיק לחלום ולהגיע למקומות נפלאים. 

להתראות בארץ....

יום שימשי בקטצ'יקן – העיר הגשומה ביותר באלסקה

בשש בבוקר הספינה כבר עגנה בקטצ'יקן.

קמנו ב 6:55 והתחלנו במירוץ מטורף שמטרתו להגיע בזמן לנקודת האיסוף של סיור החוף שהזמנו (על הרציף). היינו אמורים להיות שם ב 7:50 ורק בשעה 7:47 הגענו ל Gangway (פתח היציאה מהספינה לחוף), שם גילינו להפתעתנו תור ארוך ארוך ארוך משתרך (זה לא קרה עד היום בשום נמל ולכן לא צפינו זאת). הבנו שקיימת סכנה ממשית שנפספס את הסיור ועשינו מה שאנחנו לא עושים אף פעם: עקפנו בהליכה מהירה ובטוחה את שורת האנשים המתפתלת ונדחפנו לפני הראשונים בתור. עד עכשיו לא נעים לנו.... היינו בין האחרונים שהגיעו לסיור ואילולא נדחפנו בתור, היינו מאחרים בוודאות.

קייסי הוא המדריך שלנו היום, השמיים תכולים, מזג האוויר בהיר ושימשי באופן לא אופייני למקום. Kasey and the sunshine band :-:)

בקטצ'יקן יורדים מדי שנה כ 4000 מ"מ משקעים. היא נחשבת לעיר הגשומה ביותר בכל אלסקה. כמעט בכל יום בשנה יורד בה גשם. הסיכוי שירד גשם כה גדול עד שתושבי העיר נוהגים להתלוצץ שאם לא ניתן לראות את פסגת ההר הסמוך, סימן שיורד גשם. אם ניתן להבחין בה, סימן שעוד מעט ירד גשם. על רקע זה, היום הבהיר והחמים (20 מעלות) מתקבל כאן בשמחה רבה.

התחלנו בסיור רכוב בחלק ההיסטורי של קטצ'יקן - עיירה חמודה ומצועצעת עם נמל דייג פעיל, אשר חלק מבתיה בנויים על מזחים מוגבהים מעל למים.

קטצ'יקן נחשבת למרכז שימור תרבות האינדיאנים. הרבה לפני הגעת האדם הלבן לאזור בשנת 1885 היתה קטצ'יקן מקום הדייג של בני האומה הראשונה. גילוי הזהב באזור בסוף המאה התשע עשרה הביא לקטצ'יקן מתיישבים חדשים רבים. אח"כ התפתחה בה תעשיית העץ והדייג המסחרי שתרמו אף הן לפיתוחה של העיר. היום היא מכונה "בירת הסלמונים של אלסקה" ונחשבת ליעד המוצלח ביותר לדייג סלמונים. יש בה 5 סוגים שונים של סלמונים שמגיעים לאיזור בתקופה זו ואנחנו כמובן ראינו אותם רק בצלחת....

אנחנו מגיעים לפארק הטוטמים - קייסי מוביל אותנו בין עמודי הטוטם השונים ומספר לנו את הסיפורים שמאחוריהם. אנו מבקרים בבית מגורים של שבט אינדיאני ששוחזר בדייקנות. הקבוצה מגלה התעניינות רבה והסיור מתארך.

  

סופו של הביקור במוזיאון קטן עם הרבה פוחלצים וחנות המזכרות המתבקשת, שחלק מאנשי הקבוצה מתקשים להתנתק ממנה... בשעה טובה, מצליחים לאסוף את כולם ונוסעים בחזרה לעיירה.

הקבוצה שלנו היא האחרונה להגיע למקומה במופע התחרותי של חוטבי העצים (Lumberjack Show). המופע משעשע וכייפי, אבל לקראת סופו נאלצנו לצאת כדי להספיק לשעת ההפלגה היעודה של הספינה שלנו (למדנו את הלקח מהבוקר...).

מגיעים לרציף ושוב, תור ארוךךךך משתרך על מנת לעלות בחזרה לספינה. למרבה המזל הוא מתקדם במהירות ואנחנו מגיעים היישר ל Crown Grill  לארוחת צהריים נחמדה בסגנון פאב בריטי – פיש אנד צ'יפס.

היום הוא הערב הפורמלי השני של הקרוז. אנחנו לא אוהבים להיות חנוטים בלבוש רישמי ולכן מחליטים לוותר עליו. מחליטים לסעוד בצהריים בחדר האוכל (לפני שמתחייבת אליו כניסה בלבוש רישמי). נכון שרק עכשיו סיימנו לאכול, אז מה? 

לאחר ארוחת הצהריים השנייה, מטיילים בשדרת החנויות ופורשים למנוחה ארוכה בחדרנו. אחה"צ, נהנים מפאי פירות ו Strawberry Daikiry והמשך מנוחה...

בשמונה וחצי מתייצבים בתיאטרון לצפייה במופע המרכזי הערב - The British Invasion, שמבוסס על שירי פופ בריטיים מכל הזמן. המופע מושקע ואקסטרווגנטי ואנחנו נהנים מכל רגע ושרים בקול את כל השירים. לאחריו, ממשיכים לשעשועון קאלט למבוגרים - The Marriage Game - במהלכו 3 זוגות שנשואים פרקי זמן שונים, מנסים לקלוע אחד לתשובתו של השני ומתחרים ביניהם מי מכיר טוב יותר את בן/בת זוגו. השאלות פרובוקטיביות ביותר והתשובות קורעות מצחוק... 

אח"כ בחדר, אנחנו בודקים אם היינו מצליחים לענות אותה תשובה על השאלות שנשאלו (מה מידת החזיה של אשתך? את מי מהמשפחה שלה אתה לא סובל? מה המנהג הכי מעצבן של בעלך? ועוד שאלות שמיועדות לקהל מעל גיל 16...) ומגלים שאנחנו לא בדיוק מתואמים...

עוד יש על מה לעבוד ...